כמו נגיד את כל האונוטולוגיה ההגליאנית במשפט- אם מרחביות היא ההוויה עצמה, הזמניות היא השונות בין הוויה לאין (שונות זו אינו אלא ה”זהות” שלהם כ”תנועה” או כ”התהוות״ של ההוויה). או, במילים אחרות, אם להשתמש בטרמינולוגיה שנקבעה קודם לכן, הוויה (מרחבית) היא הקיום של הוויה נתונה או של הוויה-שונה-מהאין, בעוד שהשוני (הזמני או “בזמן”) בין הוויה (כשם שהיא “נבראת” או “מושמדת”) לבין האין הוא המהות של אותה הוויה נתונה – אז אולי אני אנסה פילוסופיה בטוויטר?