אוגוסטינוס מטרים את הספק ההיפותטי של דקארט

סט. אוגוסטין… Tolle Lege! Tolle Lege! נשמעה הקריאה. סט פול היה רחוק, אז הייתי להיפו האפריקאי, ורק לרגע קט! פתחתי את הספר ליד, והאור היה על הספקנות של האקדמיה. Si fallor, sum: Even if I am mistaken, I am. על פי אוגוסטינוס: האדם יכול להיות בטוח לפחות לגבי עובדת קיומו. הניסיון העצמי שלו, והתודעה העצמית שלו יכולים לומר לו לפחות את זה: אפילו בהנחה שהאדם מטיל ספק בקיומם של חפצים נבראים אחרים או באלוהים, הרי שעצם הספק שלו לגבי קיומו, מראה לו ברורות שהוא קיים: הוא לא יכול היה לקיים את הספק אחרת, כלומר אם הוא לא היה קיים לקיימו. זה גם לא מועיל להציע כי האדם הוטעה לחשוב שאחד כמוהו קיים, כי ‘אם לא הוא לא היה קיים, לא היה ניתן להוליך אותו שולל.’ בדרך זו סט. אוגוסטינוס מקדים את דקארט: Si fallor, sum. אפילו אם אני (לא) טועה! אני קיים. עכשיו, ומכאן בדיוק: אני יכול להיות בטוח שאני באמת קיים, או שאני יודע שאני קיים או שאני יודע ואוהב את עובדת הקיום המודעת הזאת. :We exist and we know that we exist and we love that fact and our knowledge of it; in these three things which I have enumerated no fear of deception disturbs us; for we do not attain them by any bodily sense, as we do external objects.’