הגל במחשבת ישראל

הגל במחשבת ישראל? למה לא? תגיד לי למה לא?

הגל במחשבת ישראל

תאולוג (נוצרי) יכול לומר שקבוצת הישויות הניתנות לשמות היא “אינסופית” פשוט משום שאחת מהישויות הללו היא “אינסופית”, כלומר הישות ש”מתואמת” למשמעות המושג אלוהים. אם דוחקים את התיאולוג הזה לתוך המקורות הדיסקורסיבים האחרונים שלו, הוא היה אומר שאפשר לקבוע או להגדיר את האל ה”אינסופי” הזה באופן דיסקורסיבי רק במצב ה”שלילי”: כל מה שאפשר לומר על אלוהים הוא שהוא לא של-אלוהים (- יְצוּר). התאולוג הזה (שאמור היה להתנער מההתרחשויות הקרטזיניות היקרים לפסקל) היה אומר לכן שכל המשמעויות הן “סופיות” פרט למשמעות המושג (“השלילי”) אלוהים. אבל אנו רואים שישות שאי אפשר לומר עליה (“באופן חיובי”) מהי היא בלתי ניתנת לתיאור. עבורנו, המושג (הבהכרח ה”שלילי”) אלוהים של התיאולוג הנדון הוא אפוא פסאודו- מושג, שכן יש לו משמעות (שנקראת “אינסופית”) הסותרת את עצמה. ואכן, אם אדם מפתח את המשמעות הזו באופן דיסקורסיבי (בעקבות התיאולוג המדובר), אז עולה צורך לומר (במוקדם או במאוחר) שאלוהים הוא בלתי ניתן לתיאור, כלומר כי יש לדבר על אלוהים תוך שהוא אומר שאי אפשר לדבר עליו, דבר אשר הוא עושה וברור לצד הסתירה העצמית. לפיכך, פילוסוף, שנחשב כפילוסוף, לא יכלול את המושג (התיאו-לוגי) אלוהים בשיח (הפילוסופי) שלו. אבל אחרי שמושג הפסאודו (המנוגד) חוסל, הפילוסוף יסכים עם התאולוג הנוצרי שכל המשמעויות של מושגים (“חיוביים” ו”שליליים”) הנקראים כך הם במהותם “סופיים”. רק עבור מי שביטל את (מה שנקרא “אינסופי”) פסאודו-מושג אלוהים, המשמעות של קבוצת כל המושגים (באופן קפדני), שהיא המשמעות של הכלל האחד (כלומר, קוהרנטי ומושלם) יש שיח שהוא מערכת הידע, סופי גם כן. לפיכך, הפילוסוף יכיר בכך שניתן למצות לחלוטין את נושא השיח הפילוסופי שלו (בהגדרתו, קוהרנטי, כלומר אחד בפני עצמו) במהלך “סופי” של זמן. כך הפילוסוף יוכל לא להיות ספקן בעודו מסרב להיות תאולוג. וגם זה הוא הגל. אבל מה חושבת מחשבת ישראל? מי מקשיב לזבל הזה? אז שוב: נראה מאוחר יותר שהאדם הוא דתי בעוד הוא שואף (כאדם) לסיפוק (הנובע מהכרתו ה”אוניברסלית” כפונקציה של פעולתו ה”אישית” או ה”חופשית”) אך אינו חושב [במידה שהוא דתי] כי הוא מסוגל להשיג סיפוק זה בזמן שהוא חי בעולם שבו הוא חי ועליו הוא מדבר [מכיוון שהוא לא מאמין ביעילות פעולתו], תוך שהוא מקווה להשיג אותו מעבר לעולם הזה [כלומר, ב העולם ה”אלוהי” או ב”אלוהים”]. [הדתיות מבוססת אפוא על “תסביך נחיתות” שאדם יכול, אם רוצים, ”לנתח פסיכואנליטית” אבל לפילוסופיה ההגליאנית, כלומר, “בסוף ניתוח,” הסירוב הוא בלתי ניתן לצמצום (כלומר, “חופשי”) לפעולה שלילית (- חירות) בעולם שבו אדם חי (ועליו מדבר או לא מדבר)]. נראה גם שדתיות היא מושלמת מתאים לשתיקה ולכן הוא, באופן עקרוני, פטור מסתירה, וכתוצאה מכך “בלתי ניתן להפרכה” באופן דיסקורסיבי. אבל אם, עבור “מניע” כלשהו, האדם הדתי רוצה לדבר, הוא “בהכרח”, כלומר בכל מקום ותמיד סותר את עצמו. האדם הדתי המדבר כדתי יוצא מהטרנסצנדנטיות: לכן הוא מבטא שיח “תיאו-לוגי”; כעת, הטרנסצנדנטי, בהגדרה, בלתי ניתן לתיאור (שכן אומרים שהוא מעבר לכל מה שאדם “אחרת” מדבר עליו, והוא משותף רק לעובדה שמדברים עליו); כל תיאולוגיה היא שם, מעצם הגדרתה, סתירה עצמית. כל מה שאדם דתי לא שותק יכול לעשות הוא “להסוות” לפחות את הסתירה הטמונה בשיח ה”הלוגי” שלו. אם לא הדרך ה”טובה ביותר”, לפחות הדרך ה”עדינה” או ה”נבונה” ביותר לעשות זאת היא לדבר בשפה של הספקן. שכן הספקן חושב שהוא מסוגל להדגים בדיבור שכל דיון הוא מנוגד לעצמו, בעל סתירה עצמית, כך שאין סיבה מיוחדת (כל עוד אדם מדבר) לוותר על השיח ה”תיאולוגי”. אבל, אם הספקן הוא במעט “פילוסוף” (כלומר, “חסר עניין” בכל מובן המילה, רחב ככל שיהיה, ולכן “תואם את עצמו”), הוא יפרוש אל השתיקה; שכן, אם “לשמש” את השיח רק לעצמו, על ידי הוכחת עצמו כנכון, [[אז]] זה “חסר תועלת” לדבר תוך כדי סתירה עצמית (שכן אמת דיבורית, בהגדרה, אינה יכולה להיות סותרת). לכן האדם הדתי הספקן יוותר על הפילוסופיה, כלומר, החיפוש אחר האמת הדיסקורסיבית ויחיה כאחד הכבול לשתיקה דתית ) (בהגדרה, “בלתי ניתן להפרכה”). אם אדם דתי מדבר, זה הוא משום שהוא לא באמת “סקפטי” ואף פחות מכך, פילוסוף: שכן הוא יכול לדבר רק מתוך “עניין” (מה שמניח, אצלו, אמונה ביעילותו של השיח התיאולוגי הסותר שלו), גם אם “בעניין זה”. “אין יותר או פחות מאשר ה”ישועה” שלו, כלומר, הסיפוק (ב המעבר) באמצעות ההכרה ה”אוניברסלית” (על ידי אלוהים) ב”אישיותו” שלו (בהגדרה לא פעילה, אל מול המובן הראוי והחזק של המילה “פעולה” [פעולה היא, בהגדרה, יעילה], כלומר, פעילות מהורהרת או “תיאורטית” גרידא או, טוב יותר, “חזונית”). ואם יש “שימוש” בשיח, הרי שיש עניין שהוא לא השיח, ולאלוהים? מחשבת ישראל כסלף קולינג, ובבת אחת, הוכחה ניצחת, להיותם נבחרים, כדי להמשיך לזיין בשכל?

כתיבת תגובה

השאר תגובה לבטל

Exit mobile version