אריסטו אומר:״ובכל דבר עלינו להיזהר, מעל הכל, מהעונג ומקורותיו, שכן אנו מוטים כבר לטובתו בבואנו לשפוט אותו. מכאן שעלינו להגיב לעונג, כפי שהזקנים הגיבו להלן ובכל הזדמנות לחזור על מה שאמרו; כי אם נעשה זאת ונשלח אותה, נהיה פחות בטעות״. _ למה הכוונה? איליאדה, ספר 3, שורות 150-160. הלן מביטה אל היוונים – אל הצד שבא מכוח הזעקה של ההוא, של אכילס, מכוח הניתן על ידי זאוס, דרך הבטחתו לאם -חומות טרויה. או: הטרויאנים הזקנים אומרים אחד לשני שעליהם להחזיר את הלן ליוונים כדי שנוכל כבר לסיים את המלחמה. הם מעירים על כמה שהיא יפה, אך עליהם להתעלם מכך ולשלוח אותה בחזרה, לטובת העיר. זאת הטענה של אריסטו, באיפשהו של האתיקה, ספר שני, סעיף שמונה או תשע או עשר, שזה לגמרי תשע: הוא טוען כי כל הזמן, בהחלט, עלינו לשמוע לזקנים של טרויה, כל הזמן הוא זמן המאבק שלנו נגד כל ההנאות האלה. _ וגם: הומרוס, גם הומרוס נרדם לפעמים, horace יגיד. בהקשר הזה, הכתוב אצלנו כבר שכח להחזיר את הלן. שכחו אותה שם. איכשהו. את הסיבה למלחמה. עדות טובה כי הומרוס היה הרבה הומורוסים, ומכאן הייתי מתחיל את האפוס על האפוס הזה, ויקו, וכל זה וכו׳.
השאר תגובה