פילוסופיה

העם העובד, נער האופניים, אלי עמיר

Estimated reading time: 7 minute(s)

נער האופניים, אלי עמיר. עמירי המתוק. עם עובד. פרודיה. המלל שיבוא אחרי הבלה בלה, שלהם הוא, מהם, מופיע כחלק הפירסומי לספר. לא שמו לב, שוב לא הבינו את הנקרא, רק שילבו קריאה לקריאה?

לא הבינו, למרות הארת העיניים, כי נקודת המבט של השליח, נורי, זה סיכום של החייכני הזה ותודה חיוך, חיוך תודה, וכי כמה יפה הסיפור שלו יפה לעם העובד, שלא קשור לעם העובד או קשור, בערך כמו יכולת הרפלקציה של החוקרת המצוטטת ושל כל העולמות האלה שבתוכם כלום לא נושם, חוץ מהחיוך, מחייך תודה?

בחיי, מחשבות אפיקורסיות עולות, האם לא היה יותר טוב, אם העם העובד של התרבות היה מקבל עמל, בבחינת עצור מפגרים לפניך, במקום העם העובד, כי התרבות הזאת כגבוהה, נו- כבר עברו המחשבות, עדיף נורי. של האופניים. הוא יכול לבוא גם עם ספר של אניטה המופלאה. נורי, שליח האופניים. האם השליח הזה זה רק לחיוך של העם שלא עבד?

טוב, זה עם הספר. וזה ספר מעולה. בטח, בטח. יש דברים כל כך טובים, שעדיף לדמיין. המתנה הזאת כותבת מתשוקה של תודה, תודה. אז תודה, לכל ילד כאפות כותב. טוב, אולי זה bmx? האופנים. משם הפלא? לא ראוי לקאפס לוק.

״אלי עמיר מעריך מאוד את תרומת הקיבוץ לתהליך מיזוג הגלויות. יחד עם זאת הוא חש שהקיבוץ החל במלאכה אך לא השלים אותה. הצבא מוזכר כגוף שביכולתו להשלים את תהליך הקליטה, ולכן נורי תכנן להתגייס. הספר מביא לידי השלמה תמונה לאומית ומדינית רחבה של הנהגת המדינה בעשורים הראשונים להתהוותה מנקודת מבטו של השליח. נורי, נער האופניים, מתחבב על מנהיגי המדינה ומתקדם יפה הודות לחריצותו, לאישיותו הצנועה ולחוכמתו. מנקודת מבטו נחשפים המנהיגים כבני אדם”.

המשוררת וחוקרת הספרות הישראלית, ד”ר רחלי אברהם-איתן, במאמר מאיר עיניים בכתב העת מאזניים, דו-ירחון לספרות על נורי ועל הטיפול בקיטוב העדתי והפוליטי ימיה של המדינה – רלוונטי גם היום – בספר הנפלא “נער האופניים” מאת אלי עמיר.

עד כאן, אבל שוב:

״הספר מביא לידי השלמה תמונה לאומית ומדינית רחבה של הנהגת המדינה בעשורים הראשונים להתהוותה מנקודת מבטו של השליח. נורי, נער האופניים, מתחבב על מנהיגי המדינה ומתקדם יפה הודות לחריצותו, לאישיותו הצנועה ולחוכמתו״.

כל הכבוד עמירי, סליחה נורי. ילד טוב, בשם העיראקי הוא. אידיוט, אידיוטי מצידי. הפסקה הראשונה. חח של צחוק והקאה. החח באמת דוחה. אבל אולי אזמין כאוטוביוגרפיה על אלי עמיר. אלי עמיר מבין שזה עליו? זה בא עם גלויה לנכדים של פולה, לתודה?

ככה נורי יירכב על האופנים ויפסיק לכתוב. העם העובד כבר לא יבין את הבדיחה. שאלות של פועל שקורא ישי שריד. תרבות של פטל, קיבוץ מגלה פטל. עיראקי? הם למדו פחחות וקיבלו מגבים לניהול הכיבוש. הילד ימות? אז הם יקבלו מכתב. הדרך היחידה לקבל אישי משהו מהמנהיגים, כעובד דואר, יא נורי פיגורי. אחלה. הקומוניסט ההוא עשה חומוס אחלה, בלונדון.

ממואר מקושקש שרוצה להיות האהבה לחושך לאידיוט השני. הא בהא תליה תלייה לתלות.

רשומה רגילה

השאר תגובה