פילוסופיה

מהיומן של טולסטוי. צוואה. 1895

Estimated reading time: 2 minute(s)

״יתר על כן, ובמיוחד אני מבקש מכל האנשים הקרובים והרחוקים שלא לשבח אותי (אני יודע שהם יעשו זאת מכיוון שהם עשו זאת במהלך חיי בדרך הכי לא הולמת, צעקנית, שבנמצא). במקום זאת, אם הם רוצים ללמוד את הכתבים שלי, טוב יעשו הם שיסתכלו היטב על אותם קטעים שבהם אני יודע שקולו של אלוהים דיבר דרכי ויעשו בהם שימוש לחייהם שלהם. היו זמנים שהרגשתי שאני מתחיל לשאת את רצון האל. לא פעם הייתי כל כך טמא, כל כך מלא בתשוקות אישיות, עד שאור אמת זה הוסתר על ידי החושך שלי, אך בכל זאת האמת הזו עברה דרכי לפעמים, ואלה היו הרגעים המאושרים בחיי. אלוהים העניק הגנה לאמיתות הללו ועשה כך שאנשים יהיו עשויים להניב פירות מהם, למרות הצורה השטחית והטמאה שנתתי להם. בזאת בלבד טמונה חשיבות כתביי. כך שניתן רק לנזוף בי על כתביי, ולא לשבח אותי״.

רשומה רגילה

השאר תגובה