קולרידג׳ פרפרזה. על האגו-מניאק של פיכטה.

קולרידג׳. האגו-מניאק או האני הטרנסצנדנטלי אצל פיכטה.

1. הבורלסק הבא על האגו-אינסוס הפיכטיאני עשוי להיות משעשע, אולי, למעטים שלמדו את המערכת ולמי שלא מכיר אותה, הרי שהוא עשוי לשדר דמיון במידה נסבלת לאידיאליזם של פיכטה, כפי שניתן לצפות ממה שהיא, בכל זאת, קריקטורה מוכרזת. וזאת הכרזה; כותרת:

2. הציווי הקטגורי, או ההכרזה על ההתגלמות הטיבטונית החדשה, EGOENKAIPAN: שהיה לשיר הלל דיתירמבי, מאת QUERKOPF VON KLUBSTICK, איש דקדוק ותת-משנה לרקטור בגיממאסיק. אירו! De vices gerens, ipse Divus. דבר אנגלית, חבר, קלינטון אמר. ואז הילארי. 

3. האל אימפרטיבוס, כאן בצלב ההולם הלם, אני מוצא את עצמי בוכה: אני, אני, אני! אני בעצמי אני! הצורה והחומר, מה ולמה, מתי והיכן, הנמוך והגבוה, הפנים והחוץ, האדמה והשמיים, אני, אתה והוא, והוא, אתה ואני, כל הנשמות וכל הגופים אני בעצמי אני! כל אני בעצמי אני! (טיפשים! הפוגה עם התחלה זו!) כל אני! כל אני! הוא כלב אפיקורוס שאינו מוסיף את בטי מרטין! כך קרא אלוהים בנימה אימפריאלית, סטייל ס. יזהר עושה עברית; שפה תחת גלימה, ומצבה נוקשה ביותר, לעג ליופי היא, אך ציווי הכינוי לפועל, החל להאיר ואז גם גדל המהותי היחיד מן הרבים- יחיד אני, הוא אמר, אז הלאה! הנה אני לבד (שכן האתיקה מתהדרת בתחביר משל עצמה) או אם איתכם, בכל זאת האני מחליף אתכם ב- O! אני, אתה, קריירת החובה! אני הוא השורש של כל הלקסיקון העולמי! מכל היקום של מגע, צליל ומראה, יחסי סמיכות ואבלציה, גם: אני הוא היחס הפעול של הטועה, המקרה הנומינטיבי של הזכות, ובכל המקרים המקרה מוחלט! מתוך פרשנות עצמית, אני דוחה את כל שאר מצבי הרוח: אימפרטיבי הוא כלום אלא זה שבו אנו מפיקים את עצמנו; ובכל זאת, בתור הסופר – פוסטלציה שלי-אני, קיום קודם, הגם אם לא מפורשות, אני מקצה ל- X, Y, Z, האלוהים האינסופי!

4. קולרידג׳, גאון זה. אולי חבר. אוכל האופיום הטורקי המעפן של דה קווינסי, זה שלא קונה את הודי, וזה שיושב כמו בחמאם, במקום להיות בתנועה, כמו שוטף השיער במים קרים, דה קווינסי עצמו, זאת היא הסיבה הדרמטית של דה קווינסי למה התחיל עם האופיום, היה לו מנהג, להרטיב את הראש; ואז היה קר. הסופר-פוסטלציה שלי? אדיר. כל זה.