פילוסופיה

האידיאה של הטוב לאפלטון והביצוע של הסימפוניה

Estimated reading time: 10 minute(s)

הסימפוניה, האידיאה של הטוב לאפלטון.

  1. היצירה המוזיקלית הכתובה היא האידיאה של הטוב. ההופעה המלאה שלה. הבעיה היא שאין אנו מדברים על שיפוט חיצוני לעולם האסתטי כחושי ויפה או כטוב לנפש, הכתוב גם באותיות קטנות. האידיאה של הטוב במילים היא תמיד חזרה לזה שבין ומעבר למילים. כך נראה עם עם האוזן, גם בשקט שבין התווים. אם חיקוי כבר אז החיקוי הראשון של האלוהים כאמן ביחס לאידאה שעמה היה זהה. המתח עם הדבר עצמו הוא המאפשר את החוויה בעולם של הטוב, אושר. כמו רמזים רמזים של עין תשוקתית להתגלות אפשרית. התגלות שאישושה על ידי הפיתוי המתממש אליה היא כאישוש הידיעה של הכוליות עצמה, אהבה. אם נצמד: תווי המוסיקה של היצירה המוזיקלית קלאסית בכללותם, על היחיד והרבים, משמע כל אחד מהרבים כאחד, בתוך הרצף, הוא הלוגוס, המתגלה כביטוי הרמוני שאיננו מן העולם, זה שמתעלם מן הכפיים של ההרים החוגגים עוד ניקיון מחטא של דנטה; אלא, שם, למוצרט המדומיין דרך סימבוליים א-קוליים למוזיקה, המעלה אותנו לאפלטון הפיתגוראי, מוזיקת הספירות. ההסבר היחיד, לפי ריקרדו מוטי, לנס מוצרט האיטלקי (בגרמנית?!).

  2. האידיאה של הטוב, אם כן, זאת היצירה הכתובה. האדם היחידי שיודע את היצירה מנקודת מבט זאת, שתמיד מתחיל לפני הסאונד ומסיים לפני, הוא- הוא הקונדטור•הפילוסוף•האיש החכם- הוא-הוא המלך של הרפובליק. המנצח הוא האיש חכם, ראשון בין שווים, נפש ראשית. ועושה? מה בעצם, המנצח עושה? על מוצרט, בהקשר של תווים כתובים על דף, הרי כי תרגום קצר זה, מספרו האחרון באיטלקית, על מסורת הניצוח האיטלקית הספציפית שלו, מטוסקניני בשביל ורדי, כמובן, שהרי טוסקניני זכה לנגן מספר פעמים עם ורדי, ועל המנצח, דרך שיח של פרקסיס מלמד, לא מתאר בעוד שם תואר, ועוד מטאפורה סתומה. כך הוא אומר על מוצרט, הכמובן לגמרי איטלקי, והוא בא בכלל כמלאך יופי מידי שמים, שומעת לדף הכותב את מוזיקת הספירות: ״מוצרט אמר שהמוזיקה העמוקה ביותר מוסתרת בין התווים. המדובר ברעיון מלהיב ומרגש: בין תו אחד למשנהו, גם אם הם קרובים זה לזה, האינסופי מסתתר. המסתורין קיים, נוגע ללב החלל המקיף את היקום כולו. לכן, המשימה של המוסיקאי היא בדיוק לתת קול מוסיקלי לתו אחד על פי הפרשנות של התווים הנמצאים בסמיכות, מתנים, כך, את האינטרפטציה שלו. בקיצור, המשימה של המוסיקאי היא להשמיע את מה שלא נכתב בסקור על ידי ביצוע דקדקני של הנכתב״.

  3. הביצועים אלה ההעתק – הביצועים החיים. זה המפגש, המאפשר טוב מסדר שני, אך גם את חוויית האושר מכאן, מעין גן עדן שצריך קצת להישכח כדי להיזכר בעדן מהחיים עצמם, הכל את גילוי הגן.

  4. הפרטים זה הרבים רבים כאחד ועוד ועוד אחד בעולם ואחד לשנה הבאה או לא. זה הלימוד מהחלקיות, אבל החלק המקבל עצמו בזמן כדבר השלם בתוך כוליות של זמן במרחב. הכל הוא לאחד. לא השכחה בחלקי אלא השלם בכל חלקי, והפלוי של המוזיקה.

  5. חלוקת העבודה היא זו שמאפשרת את זה, כמובן, מנוהלת על פי הרעיון המוזיקלי של היצירה, כל אחד נותן מעצמו ליצירה; נותן את עצמו, כשחווה פרטי בכללי, מבשר את קונקרטי לתוך הביטוי האוניברסלי. כולם אלוהים ביחד.

הרקליטוס פרגמנט 45: אתה לא תמצא את הגבולות של הנפש אם תלך ישירות לגבולות הנפש, מכיוון שגבולות אלה משורטטים על ידי מה שהנפש חווה, וזאת בניגוד ללוגוס העמוק של הנפש, המהווה חלק מהחוויות הבלתי מוגבלות של הנפש.

  1. החינוך המוזיקלי הוא החינוך האוניברסלי. במושגים של הקורא את הרפובליק כספר על חינוך, יש הכוונה אמורפית, לא מסומנת במילה עבור הילד המגלה גילויים חשובים של האמת שאולי עוד יגלו יותר. החשוב כאן חוץ מהעולם החי בתוך עצמו, זאת המניפולציה מאחורי הקלעים המאפשרת לילד וונדר מול העין הקורצת. evokes. הרקליטוס אומר איפשהו כי האורקל מדלפי מסמן, לא מדבר.

  2. החינוך נגמר בהעתק & דעה עבור אלה שרואים בדעה אמת. האדם החכם המתגלה תחילה כפילוסוף. אקדמיה. מיתוס כדיסקורס של חינוך כחינוך ראשוני. כאן, זאת לא רק הפואטיקה. וזאת הייתה כבר למוזיקה, מסדרת את הרגשות בזמן האפוס. פלאטו בדרמה: פעולה. הומרוס. דו.

  3. אחר כך הסימפוניה. עכשיו, הטה אוזן פליז טו דה דירסט אוף אול קריסטיאנס. אמר פעם באיזה יום על יום אחר:

במוצרט הראשון שלי הייתי כתלמיד שניסה להשתלט על הפתקים שלו: היו לי סונטות על הפסנתר ובמיוחד התכוונתי להשיג את הטכניקה הדרושה לתרגם את הניקיון הקיצוני של הכתיבה שלו. עוד לא הייתי שקוע בגדולה שלו. עם זאת, יכולתי כבר אז לגעת בו קצת, והמגע הראשוני היה חיוני. על מוצרט. זה היה לפלאטו. שילמד קצת. אני האוזן לכותל של זימרמן.

רשומה רגילה

השאר תגובה