Estimated reading time: 4 minute(s)

״הרגל את עצמך להבנה כי המוות הוא כלום עבורנו, מכיוון שטוב ורע תלויים לחלוטין בתחושה, והמוות הוא ביטול התחושה.

מכאן הידיעה האמיתית כי המוות הוא כלום עבורנו הופכת את החיים שלנו למהנים, לא על ידי הוספת משך זמן אינסופי אליהם, אלא על ידי הסרת התשוקה לאלמוות. אין שום דבר נורא בחיים למי שבאמת מבין שאין שום דבר נורא בלא לחיות.

מכאן שמי שאומר שהוא חושש ממוות הוא טיפש, כי הוא לא אומר זאת בגלל שהמוות יהיה כואב בבואו, אלא בגלל ההבנה הנוכחית שלו, הקושרת את ההגעה של המוות לכאב. למעשה, אין זה אלא כאב סרק שמגיע מלפני הדבר אשר לא יעניק לנו שום אי נוחות בבואו.

מכל המחלות האיומות, דווקא הפחד מהמוות אינו דבר עבורנו. כי בזמן שאנחנו, המוות אינו; ומתי שהמוות מגיע, אנחנו לא. מוות, אם כן, הוא שום דבר עבור החיים וגם לא עבור המתים, מכיוון שהוא אינו משפיע על הראשונים, והאחרונים כבר לא קיימים.

הרבים, בוודאי, מתכווצים מהמוות כאילו היה נוראי יותר מכל הרעות האפשריות, הגם אם הם רואים בו מפלט מסבל החיים. אולם, האיש החכם לא דוחה את החיים ולא מתכווץ מהמוות, כי החיים, בעיניו, אינם לא נעימים, ואין הוא חושב שזה רע לא לחיות״.

אפיקורוס אומר כאן אולי כי הפחד מהמוות הוא לא רציונאלי ובכל מקרה הוא איננו מהמוות, כמו מהחיים שאינם נעימים ״לפחדן״. הפחד מהמוות הוא איחולים למוות כמפלט מחיים של סבל, שם כדי לא להגיד מת אני באין חיים שלי כאן ועכשיו. הפחד מהמוות, במילה, הוא המוות היחיד שעוד תהיה כדי לפגוש בזמן ששכחת לפגוש את החיים שלך. זאת פרשנות מודרנית ואכן מגוחכת יחסית. שהרי צריך לזכור את הרקע הדתי, בו אפיקורס, כדמוקריטוס, יסביר אנתרופולוגית את הדת, ויראה צ׳אנס. הזדמנות. לא גורל. נמסיס. בפורטונה יש שחרור. קצת על האשליה של הדת או בחירה במוות כחופש, בסיס לסובייקט החופשי- ראה כאן מול דקארט.

פוסטים קשורים:

על השקט בדיאלוג האפלטוני

Estimated reading time: 3 minute(s) ניתן לומר שכל אחד מהדיאלוגים של הוא “דימוי” של אותה דרך מוזרה קמעא (ובשום אופן “ברורה”, בטח לא מאליה) לראות דברים, לפיה אדם יכול לומר אמת רק אם הוא שותק [גם, בבחינת כמו כן שותק], תוך יכולת לשתוק “באמת” [כלומר, אנושית] רק אם מדברים [לא על השתיקה עצמה (שלא …

זינו מאלאה. פילוסופיה זלר. חיים. הגל.

Estimated reading time: 6 minute(s) זינו מאלאה, שמותו ההרואי* בעמידה בפני עריץ כה נחגג, היה תלמידו האהוב על פרמנידס, ולפי אפלטון (פרמ’ 127 ב’), צעיר ממנו בעשרים וחמש שנים. במסכת פרוזה שנכתבה בחייו המוקדמים יותר, הוא הגן על משנתו של באופן עקיף, על ידי הפרכת אופן ההצגה הרגיל במיומנות כזו שאריסטו (לפי דיוג. V. …

אדמונד בורק. היסטוריה = Prescription והמהפכה הצרפתית

Estimated reading time: 11 minute(s) מושג ההתיישנות חוזר לאימפריה הרומית, כאשר התעורר צורך בשיטה שלפיה קרקע פרובינציאלית, שאינה מוחזקת בבעלות אזרחית או נרכשה על ידי usucapio (בהחזקה שהיא מעין חכירה המתמשכת לאורך תקופה של שנתיים), עדיין יכולה להיות תחת חזקת “בעלות” לאחר החזקה לאורך תקופה ארוכה יותר, הנעה בין 10 ל-20 שנים. בהתחלה זה היה …

הצטרפות לשיחה

תגובה 1

  1. במכתב לחברו, אפיקורוס אומר בבירור:

    ״המשך לעקוב או להתעכב על מה שהכרזתי שתמיד הכרזתי בפניך, והאמן כי הדברים האלה הם הבסיס לחיים ראויים. האמן, מלכתחילה, כי אלוהים הוא יצור חי שאינו מתכלה, ויצור מבורך, כפי שמעיד הרעיון המפוזר בעולם של אלוהים, ואל תייחס לו שום דבר שאינו עולה בקנה אחד עם אלמותו או לא ראוי לברכה שלו. האלים בהחלט קיימים, כי ברורים ובטוחים הם להכרה שלנו. אבל האדם הוולגרי מאמין במה שהם לא. . . .האדם המרושע הוא לא זה שדוחה את האלים של הוולגרי, אלא זה שמייחס לאלים את הדברים שהוולגרים מאמינים בהם״.

כתיבת תגובה

השאר תגובה לבטל

Exit mobile version