״הרגל את עצמך להבנה כי המוות הוא כלום עבורנו, מכיוון שטוב ורע תלויים לחלוטין בתחושה, והמוות הוא ביטול התחושה.
מכאן הידיעה האמיתית כי המוות הוא כלום עבורנו הופכת את החיים שלנו למהנים, לא על ידי הוספת משך זמן אינסופי אליהם, אלא על ידי הסרת התשוקה לאלמוות. אין שום דבר נורא בחיים למי שבאמת מבין שאין שום דבר נורא בלא לחיות.
מכאן שמי שאומר שהוא חושש ממוות הוא טיפש, כי הוא לא אומר זאת בגלל שהמוות יהיה כואב בבואו, אלא בגלל ההבנה הנוכחית שלו, הקושרת את ההגעה של המוות לכאב. למעשה, אין זה אלא כאב סרק שמגיע מלפני הדבר אשר לא יעניק לנו שום אי נוחות בבואו.
מכל המחלות האיומות, דווקא הפחד מהמוות אינו דבר עבורנו. כי בזמן שאנחנו, המוות אינו; ומתי שהמוות מגיע, אנחנו לא. מוות, אם כן, הוא שום דבר עבור החיים וגם לא עבור המתים, מכיוון שהוא אינו משפיע על הראשונים, והאחרונים כבר לא קיימים.
הרבים, בוודאי, מתכווצים מהמוות כאילו היה נוראי יותר מכל הרעות האפשריות, הגם אם הם רואים בו מפלט מסבל החיים. אולם, האיש החכם לא דוחה את החיים ולא מתכווץ מהמוות, כי החיים, בעיניו, אינם לא נעימים, ואין הוא חושב שזה רע לא לחיות״.
אפיקורוס אומר כאן אולי כי הפחד מהמוות הוא לא רציונאלי ובכל מקרה הוא איננו מהמוות, כמו מהחיים שאינם נעימים ״לפחדן״. הפחד מהמוות הוא איחולים למוות כמפלט מחיים של סבל, שם כדי לא להגיד מת אני באין חיים שלי כאן ועכשיו. הפחד מהמוות, במילה, הוא המוות היחיד שעוד תהיה כדי לפגוש בזמן ששכחת לפגוש את החיים שלך. זאת פרשנות מודרנית ואכן מגוחכת יחסית. שהרי צריך לזכור את הרקע הדתי, בו אפיקורס, כדמוקריטוס, יסביר אנתרופולוגית את הדת, ויראה צ׳אנס. הזדמנות. לא גורל. נמסיס. בפורטונה יש שחרור. קצת פרויד על האשליה של הדת או בחירה במוות כחופש, בסיס לסובייקט החופשי- ראה כאן הגל מול דקארט.
פוסטים קשורים:
פילוסופיה בטוויטר? טוויטטויט.
כמו נגיד את כל האונוטולוגיה ההגליאנית במשפט- אם מרחביות היא ההוויה עצמה, הזמניות היא השונות בין הוויה לאין (שונות זו אינו אלא ה”זהות” שלהם כ”תנועה” או כ”התהוות״ של ההוויה). או, במילים אחרות, אם להשתמש בטרמינולוגיה שנקבעה קודם לכן, הוויה (מרחבית) היא הקיום של הוויה נתונה או של הוויה-שונה-מהאין, בעוד שהשוני (הזמני או “בזמן”) בין הוויה…
Damascius’ Philosophical Moment
Damascius, and the silencing of Proclus, through the attack on Proclus’ trick. (Try to follow if you are inclined to philosophy, and if only for the joy of detecting a philosophical, dialectical genius). The silencing by Proclus of the whole pagan Philosophy was perfectly understood by Damascius, who thus put an end to the development…
The Dialectic of Discourse (1)Hypothesis, Thesis, Anti-Thesis…Syn-Thesis
In order to be able to speak OF ANY discourse [having a meaning] or, what is the same thing, Of Discourse (Logos) as such, we must begin by positing a discourse [ endowed with any meaning] whatever it may be. Because putting it down ourselves is so easy that it would make no sense to…
במכתב לחברו, אפיקורוס אומר בבירור:
״המשך לעקוב או להתעכב על מה שהכרזתי שתמיד הכרזתי בפניך, והאמן כי הדברים האלה הם הבסיס לחיים ראויים. האמן, מלכתחילה, כי אלוהים הוא יצור חי שאינו מתכלה, ויצור מבורך, כפי שמעיד הרעיון המפוזר בעולם של אלוהים, ואל תייחס לו שום דבר שאינו עולה בקנה אחד עם אלמותו או לא ראוי לברכה שלו. האלים בהחלט קיימים, כי ברורים ובטוחים הם להכרה שלנו. אבל האדם הוולגרי מאמין במה שהם לא. . . .האדם המרושע הוא לא זה שדוחה את האלים של הוולגרי, אלא זה שמייחס לאלים את הדברים שהוולגרים מאמינים בהם״.