Athens
פילוסופיה

השיעול של אריסטופנס אצל המשתה של אפלטון

Estimated reading time: 7 minute(s)

השיעול של אצל אפלטון / פילוסופיה / יוני 13, 2021 by אבי קוג׳מן /בקומדיות המוקדמות של אריסטופנס, הפה משמש מוקד העלבה פומבית של הדוברים המקצועיים, הן הפוליטיקאים והן המשוררים. המחזות הללו נוטים לתאר דוברים קולניים וחצופים, הנוהגים כצרכנים רעבים – לא רק של אוכל ויין, אלא גם של סקס, כסף ואדמות. טיפוס זה, המגולם במיוחד על ידי הדמגוג קלאון באבירים וצרעות, הוא זה של הקניבל ממעמד נמוך, מוכן תמיד לבלבל בין אוכל לחיים עצמם של האזרחים, כאילו אין העדפה או הבחנה. זה הדובר/רודן בעל התשוקות האלימות והגדולות. ~

הנאומים שלו עמוסים בהתייחסויות גופניות, והוא להוט לאכול את יריבו בטיעונים. לעומת זאת, טיפוסים עדיניים ונשיים יותר כמו תלמידי ב-clouds מהווים בדרך כלל את מוקד ההתעללות הזאת; הם עשויים להיות בעלי לשון מהירה, אך הם גם עדינים, חלקלקים ופעורי ישבנים כביטוי יפה לפאסיביים מול הדובר הגברי. הם שותים מים ולא יין; אבל כמו הגרגרן הם מתנעים מאוכל גס ופשוט ובוחרים את העדינות. הם גם מציגים טעמים אומנותיים ומיניים שני סוגים של דוברים מסתכנים בקשר מתיש עם התיאבון הנשי, האחד בגלל חמדנותו המפלצתית, השני בגלל נטיותיו התורניות/ לימודיות. ~

האהבה של היא בין שני המינים כשני חצאים וגופנית תחילה. השיעול הוא אי האפשרות שלו, מתוך תודעתו שלו, להתחיל, אז שעה שנתן לדמויות לשחק לפנינו. עתה, שני הדפוסים צריכים לשכון באחד, כשהנפילה לייאוש הנשי זאת הנפילה הגדולה לאהבה עצמה. נקודה זו מתיישבת עם הלוגיקה של הנאום עצמו של אריסטופנס, במשתה. הוא עצמו צריך להיות מעבר לשניים, לא באחד אלא בשלישי, התיאורטי יותר. ~

כן, אם זאת נטייתו של כותב הקומדיות להיות וולגארי, הרי שהשיעול אומר לו מה שאריסטופנס אומר לעצמו: ראה הצרעות, שורות: 510-522, ועיקרו:

הוא שפך שנינויות רבות מתוך בטנם של אחרים; אבל עכשיו הוא לוקח את הסיכון על כוחות עצמו. לפיכך, הוא מרסן את הפיות של המוזות שלו, ולא של אחרים.

הבקשה הזאת היא כשיעול המשתהה, מעין משנה את התכוונותו של אריסטופנס. אם הגוף מפריע לאידיאל, גם האידיאל מפריע לגוף: השיעול. ואילו גרסתו לאהבה לא נתקעת בגוף גם כן בניסיונה לטפס? על הטיפוס אחר כך. קודם נשתה לנפתלי. אז אף פעם. ~

שתי נקודות על אגב סוקרטס. ~

1. אלקיביאדס טוען כי אף פעם לא מתפתה לאקט הפיזי. תמיד בעניין של לחנך. סוקרטס לא מקשיב לו, מתעסק פיזית בקרבה של אגתון היושב לצידו. סוקרטס תמיד מקבל זקפות מהבחור שאומר כי הוא לא מתפתה. זה היטלר של אתונה-אצל תוקידידס. שנוא נפשו של אפלטון. המשתה נכנס חזיתית בסוקרטס. לא חינך. תמיד אמר כן. אשם במפלה של אתונה גם בגלל זה.

מכאן גם: 2. מופיע כאן, בתור דיוטימה. בחדר ההלבשה, כשמחליף בגדים למשורר, הוא אומר לסוקרטס – נסה לעקוב, אם יכול, זה בטח יהיה לך קשה. לא בשבילך. זורק אותו בטקסט על אהבה. אפלטון לא קיים אלא כמשורר. הוא לא מופיע בשמו בדיאלוגים, אך לפעמים נעלם. לארוס יש רק ארוס.

רשומה רגילה

השאר תגובה