פילוסופיה

הרקליטוס: אי אפשר להיכנס פעמיים לאותו נהר או הכניסה לנהר כאחד המשותף לתוך השונות של ה-in flux, אשר שונה רק כאחד בשניים, או האחרות מושגת תמיד מתוך הזהות כחלוקה של ועוד?

Estimated reading time: 4 minute(s)

פרגמנט 12 הרקליטוס

אינך יכול להיכנס פעמיים לאותם (לאותו ) הנהרות ( הנהר ). (לא כי או בגלל. משפט חדש. כמו לוגוס חדש, אבל לא, אחד מהשנים כשלם מאפשר שנים) לעולם מים רעננים (זרם אחר, ״חדש״ של מים) יזרמו עליכם.

הכניסה לתוך הנהר היא בדיוק האותו דבר. הדומה שהוא אחד. הלוגוס בדרך לנהר. אבל המים זורמים בנהר הם אחרים ואחרים hetera kai hetera. דומה כי יש כאן לא לוגוס אחד אלא שניים, כל אחד עם פועל מובנה משלו, מובנה לסוף כל לוגוס לכאורה. או, במילה קצת אחרת, נראה כי רומז כי איננו מרכיבים את השניים, למרות שאנו מכירים בכל אחד מהם בנפרד. אנחנו נכנסים לאותו נהר. זה בדיוק הזהה המאפשר את האחר והאחר. אך זה, כאמור, כטבע, זה בדיוק זה כי ״הטבע אוהב להסתתר״ בגלוי. בחלוקה שלנו לפי הנראה ולא בחיבור של השניים המאפשרים את השלם כדרך, למעלה, למטה:

״אנחנו נכנסים ולא נכנסים לאותם הנהרות. אנחנו קיימים ולא קיימים״. פרגמנט 49א

נראה שהמשחק הלשוני העמוק ביותר של אומר לנו כי “ללכת ביחד “(xunienai) ו”להבין” (xunienai) הם אותו דבר. אתה הולך ביחד בהבנה, בלוגוס. או במשפט אחר מקצר:

אתה לא יכול להיכנס פעמיים- כל פעם כניסיון שונה, בתוך – בדיוק משום שבהבנה המרכיבה אתה נכנס לאותו נהר. או אולי המשפט הזה הוא בכלל על הלוגוס של הרקליטוס כשיח מחלק ״אחר ואחר״ כל הזמן מול האחד או האחד הוא כל הדברים העוברים דרך כל הדברים? הנערף, אולי?

רשומה רגילה

השאר תגובה