ישראל

האור של הטלוויזיה

Estimated reading time: 5 minute(s)

בטעות שכזאת, של טלוויזיה דלוקה לאור, הקשבתי אתמול את גדעון לוי המעולה והיוצא דופן באמת ועדיין בקשקוש מוזר שכזה [באגב אורחא וחלק מדיון עם ימין, אז בטח רטורי ולא מהותי ועדיין] – התייחסות אמיתית תהיה מעניינת כמו מציאת האדם שהתעטש ראשון, גם לא תמצא, ותסיים את זה בהתעקשות שלך לא להתעטש. אתחיל מהאפצ׳י: רע״מ זה ש״ס, שכחתי לומר את שאמר! והוא לא ש״ס. כן, בטח אבל ש״ס של ההתחלה הראתה שאין לה שום עניין עם שטחים וימין. זה של אלתרמן.


עכשיו זה שלה. ועדיין שטוח. לא עמוק.


זה שמסביר עצמו שוכח עצמו מדבר, ככל הקנבס וכל הזמן, פוסט פקטום פוסט מורטם. על בני אדם. לא על לשתות תה. וג׳קוזי? מה נשאר לקחת? אותו שמאל גם קם נגד השלילה האמיתית של נתניהו באולמרט. גם בפריפריה בחרו בו. אבל אז האור כמאבק לחושך. עכשיו, אני לא מקשיב בדרך כלל. אח שלי לא חזר מהצבא ועוד שלח לי מכתב. עדיין קורא אותו. טוב חוץ מהפעמים שהנוסע המתמיד של אל על לוקח שוב ברצינות את הקטע של דודו והאורנג’דה. אגב ענקים שותים: הנזלת של בנט והפטל של נפתלי הם לביבי:


New Presbyter is but Old Priest writ Large.……By shallow Edwards and Scotch what d’ ye call:But we do hope to find out all your tricks,Your plots and packing wors then those of Trent,That so the Parliament [ 15 ]May with their wholsom and preventive ShearsClip your Phylacteries, though bauk your Ears,And succour our just FearsWhen they shall read this clearly in your chargeNew Presbyter is but Old Priest writ Large. [ 20 ]

לקוות לכך, זאת התקווה החדשה, ואבוי לתקווה של כזה אוי. הפלסטינים כנעלם אגב הם לא הישג של נתניהו, אם נתייחס לפליטה אחרת, מהטלוויזיה, רטורית בטח, ביקורת נו. אבל לא צריך להעריץ יותר מדי. זה לגמרי ההישג של החומה ולמי יש כוח להתווכח אם אהרון ברק הוא עוד סניף של מרצ.

רשומה רגילה

השאר תגובה