פילוסופיה

פרמינדס אקדמי כמעט

Estimated reading time: 4 minute(s)

אחת הטענות היפות, ואין הרבה כאלה, טוענת כי מבלבל בין המשמעות הכללית, הנחבאת כדקדוק, ועכשיו יוצא למציאות כטענה: einai אמת שמתגלה, מופיעה, כך, כשיח של אמת, [לעומת דעות, doxa, זה שמתהלך באי הוויה, משום] החיבור המילולי to be, להיות זה להיות קבוע: האמת כהוויה being, לעומת זה שבתנועה, in flux, זה שנראה לעין. מכאן, הטעות becoming – seeming. הטענה הזאת מתחילה בצ׳ארלס קאהן, ממשיכה עם פייר אובנק, מתכתבת עם ועם הצרפתי המבריק באמת, Benveniste, הטוען כי היחס הדקדוקי המקשר בין חברי המשפט, המרומז “זה הוא ”that is, הוא זה המחבר את ההסדר הלשוני למערכת המציאות, וכן הלאה ותגיד כן לכהנה! כל זה יפה מאד, טענה. קשקוש יפה, צרפתי אף, נסדר?

הוא אדם. אדם הוא בעל חיים. האמת של קיום-מהות- זה תמיד זה כאחד: הוא. הכל מסומן מהעולם, בין הזה, כמצביע, להוא כמצמיד predicate לזהות/מהות. עכשיו, אני צריך להצהיר מה הוא הזה של אמת? במילים אחרות, היא לא יכולה להיות זה או זה או זה, כי אז תהיה עוד אחד מזה, זה, זה. זה. היא לא תוכל להיות אחד. האמת, אז, צריכה להיות ההיפך של זה, חתול, כלב, למרות שהיא אכן צריכה להיות הוא: דבר אחד. אמת היא: —>אחד הוא: אמת. (the truth of) thought is being one (ONE). אין כאן this-which-what. אין לו את ה-doxa כטיול של אחר בין הווייה לאי הווייה. רק דעות. אז פרדוכסים לשקט # דיאקלקטיקה. זנו. הפרדוכס הוא השיח על האמת: לשקט.

רשומה רגילה

השאר תגובה