ספרות

ארץ האגמים הלא קיימת של ויליאם וורדסוורת’

Estimated reading time: 13 minute(s)

ארץ האגמים הלא קיימת של ויליאם וורדסוורת’

זה סיפור על יודע הכל מבין כלום – Jonathan Bate Provost of Worcester College, Oxford – בדוגמא הכי מטומטמת, הסקולאר החשוב עד מאד לא יכול לקשר את הדבר לדבר כי הכל ברמה של קשירת שרוכים, תמיד שני שרוכים וכל אחד נעל! ראה לינק בתגובה מספר אחת. איזה אידיוט הוא הבחור? לא יאומן כמה סיפורים אחרים יש לדביל הזה, ג׳. משהו, ראש קולג׳ משהו, סיר, מומחה לשייקספיר, וכלום, פשוט כלום. בקיצור וכדוגמא שאין צורך לדעת בה ממש וכלום: הוא מספר סיפור מקושקש על הוצאת הספר הזה, אין קשר לא חשוב כי זה באמת לא חשוב כל אשר הוא אומר, רק בקטע הזה הקצר, כל היתר חשובים עד דמעות, ולא רק:

אלה שכתבו אותו, שני הצעירים, וורדוורסת׳ וקולירדג׳, עשו זאת כדי לממן את הטיול שלהם לצרפת לראות את המהפכה הצרפתית. קשקשן רצח. לא חשוב כלום. מה שחשוב כי כולם אצילים, זה לא על כסף, הספר השירה ההוא ובכלל זה לא על כסף כלל, לא נכתב בעבודה בפיצה ולא כעבודה מועדפת, אבל כן! מלווין, בולשיט חוזר על הבולשיט. זה סיפור מדהים על שני צעירים שכתבו ספר והוציאו אותו כדי לממן את הטיול שלהם לצרפת בגלל ההתרגשות מהמהפכה הצרפתית? והוא:

כן!

Melvyn Bragg and his guests discuss Lyrical Ballads, the 1798 volume of poems by William Wordsworth and Samuel Taylor Coleridge.

תן לו 100 תוכניות והוא יספר על הטור דה פראנס שכל המשוררים יעשו לאיטליה. הם לא מרוויחים כסף מזה ובכלל אז. אצילים. בטח שהוא יודע. בסיפורים אחרים הוא יגיד את זה. הרבה ומלא, זה לא מעניין אותי כלל, בכלל. אבל זה יודע הכל מבין כלום בדוגמא הכי מטומטמת, הוא לא יכול לקשר את הדבר לדבר כי הכל ברמה של קשירת שרוכים, תמיד שני שרוכים וכל אחד נעל. מלווין הזה חכם רצח ומשכיל מאד ולורד וספרים רבים, אבל הוא אוהב להסתלבט עליהם כטמבל. What an amazing story.

הוא מת על Wordsworth מלווין ההוא אבל לא בראגינג סתם.

השני, המשורר עם האופיום לא סבל את הדביל ההוא. בטח בכלל לא קרא את ההקדמה של האידיוט ההוא, שהוסיף שני שירים של ק׳ ואמר שזה גם הוא. אחר כך בטח קרא וקרע לאידיוט ההוא את הצורה.

כתיבה על הקשקש שלו על שירה. שירה. האזליט קרא לזה, לשירתו של וורדסוורת, השירה הגבוהה על עלים. זה גם סיפור אבל קרוב לאמת תוך קשקוש בפרטים. לקרוא את ק׳ על ההקדמה המכוננת הזאת ועדיין לחשוב את כל זה? זה כבר ברמה של עוד שריכת שרוך לשרוך יגידו עליך שאתה נעל. ק׳ אמר שהוא ממשי במסורת של אביו, שהיה סקולר ענק, אבל כתב לעצמו והוא ממשיך בדרכו, רק שהוא פאקינג גאון, אמר ולא פירט כלל. ק׳ כותב גדול על שירה, גם פילוסופיה, גם יומן, אבל מומחה לשייקספיר מקשקש לק׳! גם על ק׳. ק׳ לא קשור לסיפור הזה כלל. סתם דוגמא על שרוך עם שרוך וכל שירת הנעלים הזאת אקדמיה-סטייל. על מה לעזאזל הם מדברים? קולרידג׳ קצת כבוד.

המסורת האנגלית האידיוטית הזאת של להעיף את מסורת גולני:

קשה יש רק בלחם.

וורדסוורת. ארץ האגמים

אין תיאור אגמים אין אגם אין נוף כלל אצל Wordsworth. אף אחד של אמת בשירה ופילוסופיה לא סבל אותו, לכולם אותו סיפור שהם עלו לרב ולמורנו כרבנו כדי לכתוב איתו את השירה הגדולה שהם העריצו ואז הם הסתכסכו או בגדו ופתאום הם מקשקשים באיזה עוד essay על כמה w. אידיוט. ואז עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. אבל לך תגיד להם שאין אגמים בשירה של w. על ארץ האגמים ויגידו לך שאתה משוגע.

הם מקשקשים.

הם לא עברו את המסורת של גולני.

קשה יש רק בלחם. המסורת האנגלית. מעיפים את הגבוה, תמיד.

אצלנו יש אלתרמן.

מילטון. שייקספייר ראשון. הבדיחה הכי גדולה אבר פור אבר ולך תגיד משהו. אבל הסיפור הזה על שייקספייר בהזדמנות. בינתיים הולך לקרוא את הירשפלד על אלתרמן זה פוץ מלא במלא של מלא מלא עד מלא על מלא כמלא מלא. מה שמצחיק אותי זה לא מי שנכנס לקאנון או מי לא. לא יודע כלום על הלא. זה על הדביליות של הקשקושים בפנים.

למשל: זך כותב בדיוק כמו אלתרמן רק למד טכניקה ושירה עכשווית. או נכון יותר. אלתרמן לא ידע שלא כתב שירה, זך ידע שרוצה להיות משורר, אז כתב את השירה תמיד מחוץ לשיר. הוא אף פעם לא בשיר. לא תנועה בפנים. לא התפתחות. ילד עם זקן צועק ניצחתי ניצחתי ניצחתי את השיר וזה שיר ענק אבל הוא אף פעם לא שם, בפנים, בזמן, כזמן: אף פעם? אף פעם לא בפעם האחת ההיא, כשקראתי שיר אחד על ההוא שהולך לים עם כסא ויושב על השפה של החוץ, כשכולו רצון לשיר את השיר על השיר ושר על עצמו, הוא משורר, המסיבה פה כפרות יאללה. וכותרת. קראתי גם כותרת: לכתוב על ברגסון כמשורר ולא כברגסון כבעיה זה לא אמרתי מאום. לא צריך לקרוא הרבה כדי לדעת ששבכ ס׳ מסיבה באו לבית ספר שלי פעם, בסופו ממש, ואז שמעתי שירה. ביאליק ציונות 2000 ימית וכל הבלה הבלע והרומנטיקה. וזאת הייתה התשוקה של ס. יזהר לתאר. שלח את זה להארץ.

סיפור קצר על כך:

המתוק ההוא לכלך על האזליט כשלא ידע כלום. זאת הסיבה לכל זה.זוכר לו זאת וחלפו רק 10 שנים לשמיעת התוכנית, ננוח עוד 10 ונדבר מכובד על וורדסוורת מול רוסו. או המהפכה הצרפתית אלאק.

בכל מקרה, אין נוף או טבע אצל וורדסוורת, נקודה, מספיק. אין טבע.

זה מה שאומר קולירדג׳ לצעירים בינינו:

With the greatest possible solicitude avoid authorship. Too early or immoderately employed, it makes the head waste and the heart empty; even were there no other worse consequences. A person, who reads only to print, to all probability reads amiss; and he, who sends away through the pen and the press every thought, the moment it occurs to him, will in a short time have sent all away, and will become a mere journeyman of the printing-of-fice, a compositor.

To which I may add from myself, that what medical physiologists affirm of certain secretions applies equally to our thoughts; they too must be taken up again into the circulation, and be again and again resecreted to order to ensure a healthful vigour, both to the mind and to its intellectual offspring.]

למד את הלקח…

רשומה רגילה

השאר תגובה