…האם פריצת הדרך הזו של האדם לעולם, לעומת זאת, היא משהו יווני במיוחד? האם האדם השיג את פריצת הדרך הזו בכל מקום, לפני יוון ומחוצה לה? או האם יש צורך לומר שהוא נשבר אחרת, כמעין תבנית היסטורית אחרת לתוך הטבע, ואולי אפילו, בין כל השבירות, טובה יותר השבירה הייתה ביוון מאשר איזשהו אף-מקום-אחר, כל מקום אחר כלא קיים? זו הייתה מחשבתו של הגל, בניגוד שקבע, במהלך ההרצאות שלו בנושא אסתטיקה, בין יוון ומצרים. לפי הגל, הרי שבמצרים פריצת הדרך של האדם טרם פינתה מקום להופעת חידה, שסימלה הספינקס. במיתוס היווני, המקרה הוא ההיפך, השאלה היא על האדם; וכפי שהגל מוסיף, הספינקס עצמו מתפרש בתור המפלצת המציבה חידות:
״הספינקס הציע את החידה הידועה: מה זה בדיוק הדבר שהולך בבוקר על ארבע רגליים, באמצע היום על שתיים, ובערב על שלוש? אדיפוס מצא את התשובה הפשוטה: האדם, והוא הפיל את הספינקס מהסלע״.
הידיעה העצמית: דע את עצמך, שסוקרטס קרא מדיטטיבית הרבה יותר מאוחר, על הכיתוב בדלפי, מהדהדת את תגובתו של אדיפוס. זו לא הייתה עצה, אלא הצדעה, וההצדעה היא לציווי, להבדיל מסמל של שלום פשוט. ” במקום “לדאוג”, האל אומר מלמעלה: “למד להכיר את עצמך” וכך “להיות מי שאתה”, כלומר האדם, שהוא בין החיה לאל.
בהקשר זה, לידת הפילוסופיה- אגב הניסיונות לספק ‘תעודת לידה’ של הפילוסופיה, היא יוונית לעילא. למושגיה של הפילוסופיה, אין את ׳מקום הלידה’ האובייקטיבי שלהם, כפי שקאנט היה אומר זאת באופן מטפורי, בפקולטה אנושית א-היסטורית, אלא דווקא ביוון העתיקה, ובאופן החקירה שהונהג שם, ואשר אותו ניתן ללמוד יותר דרך המייחד את המסורת היוונית אגב ירושלים, ומה לא מאפשר באחרון את הפילוסופי.
יום אחד. אחר ואחר, כמו היום שיהיה גם לזה:
השאר תגובה