הגל, פילוסופיה

הגל על גתה ושילר. מה הפילוסופיה דורשת?

Estimated reading time: 9 minute(s)

דר ארנסט דה בגריפס, der Ernst des Begriffs רצינות המושג, הוא אחד המשפטים המרכזיים של הגל, וככזה, רצינות המושג מהווה הקדמה טובה לפרה-פנים של הגל.


“רעיון”: Vorstellung. המילה הגרמנית הזו מוצגת בדרך כלל על ידי מתרגמים של ושופנהאואר כ”ייצוג “או” רעיון “. הראשון הוא ממש נכון אבל לעתים קרובות, כמו בהקשר הנוכחי, מסורבל מאוד. “רעיון,” מצד שני, מתבקש לעיתים קרובות כדי להבהיר את Idee, אבל מסתיר את עובדת ה-looks בעולם וממילא משאיר אותנו כתודעה מול, להבדיל מהחזרה לשאלת האני עם השלל, כל משפט ספוקליטיבי, מחדש.

בכל מקרה, בחינת כל המופעים של Vorstellung בפרה-פנים הארוך של לפנומנולוגיה של הגל מראה כי הגל בדרך כלל מתכוון לציין משהו מעורפל, גחמני, ראשוני, תוך שהוא דואג לתקוף את הטענה לאמת או את הטענה לאובייקטיביות משמעותית, כשהוא מנגיד אותם ״לרצינות המושג ״. רצינות המושג מוליכה אותנו לקיים ניתוח רעיוני קפדני וממושמע מאוד. Begriff > begreifen .

רואה ב- begreifen את המשימה של הפילוסופיה, כדרך לידיעה, להבדיל רק מהרגש. למעשה, כאן, נרמז כי קאנט, בתור השיא של הפרה הגליאני, מוביל את החזרה לרגש הקיום או הרגש של המהות בהעדר עצמי בתודעה, באלה שבאים אחריו ואינם הגליאנים דיו כדי להיות הגל לפני הגל או תוך כדי.

שילר, למשל, אשר מדגיש את ״הרגש של מהות”: das Gefühl des Wesens או בביטוי אחר שהגל ישתמש בו, ״תחושת הקיום״. בהקשר הזה, שילר כותב על החינוך האסתטי של האדם, בסדרת מכתבים (1795). שם תמצא כי הטבע (תחושת הקיום) מאחד בכל מקום, כמו ההבנה נבדלת בכל מקום, אך התבונה מאחדת את השונות המנכרת, שוב. מכאן שהאדם, לפני שהוא מתחיל להתפלסף, קרוב יותר לאמת מאשר הפילוסוף שעדיין לא סיים את חקירתו “( למכתב 18).

מבזה את שילר, כשהוא משסה בזלזול רב, אינטלקטואלים, אשר בניסיון הראשון נוטים לגלות לעצמם שהם אכן רחוקים מהבית, בוחרים לחזור לאחור במקום להתמיד, לדחוף את החקירה קדימה, לידיעת האמת. בהתנגדותו לרומנטיקה, עם פולחן הרגש והפילוסופיה מעוררת ההשראה של האדוקים, הגל אינו מעמיד סיבה נגד תשוקה, או פדנטריה אקדמית כנגד חוויה עמוקה; במקום זאת הוא מטיל ספק ברצינות התשוקה ובעומק הניסיון של הכותבים עליהם הוא מבקר:

״הם רצים חזרה הביתה ברגע שההליכה מתחילה להיות קשה, כשבין לבין הם מסתירים את חוסר הכוח או היכולת ובוודאי את חוסר האמת התשוקתית שלהם בערפל של רגש. “

בהקשר הזה כדי לציין את רצינות המושג, גם במובן של רצינות החיים במלואם: כאן, למשל, ״הרצינות של ניתוח מושגי״; למושג זה, כאן, תהיה משמעות קצת יותר אידיומטית, אנטי-אידיוטית.

״חלק מהדברים הקודמים עשויים להכות את הקוראים ללא נטייה לפילוסופיה כהזמנה לפדנטריה. אך שקול את מצבו של חסר הטעם או הרמה הנמוכה של המחשבה המתחפשת לגבוהה על ידי צרכן התרבות, אשר תמיד צורך את עצמו כצורך תרבות: חשוב עליו, בסאלון, כאילו היה הקורא של הנאום האחרון של פאוסט של גתה, במערכה החמישית של החלק השני, עד שהוא אומר בחגיגיות רבה:

״תמיד ידעתי ששום דבר טוב לא יכול להגיע מתוך חתירה בלתי מוגבלת; האדם צריך להסתפק בעבודה ולעשות את העבודה הזאת טוב. מה הוא עשה כאן? השיג כאן? הוא תפס תוצאה עירומה; או ;כלליות חסרת חיים;. הבנה אמיתית אינה תלויה במחזה ללא המעשה האחרון, או בדיבור ללא המחזה, אלא; התוצאה יחד עם היווצרותה; (אפוריזמים מס ’45 יינה.)

גם במקרה של עמדה פילוסופית;ההתהוות; כוללת לא רק את הטיעונים המפורטים אלא גם את ף; “רצינות החיים במלואם” (Ernst des erfüllten Lebens). ואולם זה, הכרחי ככל שיהיה, אינו מספיק לפילוסופיה הדורשת, “בנוסף לכל אלה, את רצינות המושג״ Ernst des Begriffs

בכל מקרה, להתחיל בפרה-פנים זה כאפה לפנים. אבל זאת פילוסופיה. לכן אין פילוסופיה, כיום. רק אני. הכרזה ריקה. הפילוסופיה נהייתה היופי המפוקפק הנעוץ בניצחון של הפילוסופיה מבחוץ. מבלי להיכנס אליה. הפרה-פנים, אם כן, יותר רלוונטי אלינו כביקורת מאשר כהקדמה לפנומנולוגיה.

רשומה רגילה

השאר תגובה