Sunset in paradise
ספרות

טולקין. מכתבים. על עדן ושר הטבעות

״והאם עדיין יש דבש לתה- נגזר מעדן״: טולקין, מכתב: ינואר 1945, לכריס. ואני מתרגם. …. האימפקט הקטן להתרחשות של סלובגוב נטה במיוחד כדי למנוע את הפגישה ביני לבין C.S.L, גם סיפק אטרקציה מיוחדת בבוקר עם דליפת ברז במקביל לחסימת הכיור! לקח לי עד כמעט עד 11 בבוקר לנקות את זה. אבל הגעתי למגדלנה, שם אחרי צמרמורת קצרה מעל 2 elm-logs מדכאים (elm לא תלהט) החלטנו לחפש חום ובירה ב-mitre: קיבלנו את שניהם (פאבים מנהלים את העסק שלהם טוב יותר מאשר רואי חשבון; על פי המילה שלי. , אני לא חושב שהגברים האחרונים אפילו יחזיקו מעמד של קיווי KIWI ב- R.A.F!). הרבה דברים קרו אז. את מנוחתי שברתי בגסות: שיחת טלפון לעסקים שממנה אגב למדתי את החדשות המדהימות שפרופ’ H. C. Wyld נפטר בשבת. שאלוהים יברך את נשמתו. אבל הוא משאיר לי מורשת של צרות יבשות. ראשית עלי להכריע מה לעשות בקשר לרצף הירושה. לפני חמש שנים הייתי חושב כיצד להשיג את כיסא מרטון בעצמי: השאיפה שלי הייתה להשיג עבור C.S.L. ועבורי שתי כסאות במרטון . זה יכול היה להיות נפלא אם שנינו היינו ביחד באותו קולג׳. ומבחינתי להיות במכללה אמיתית ולהתנער מעפרו של פמברוק (עיר נמל וולשית, מאה 11, כנראה מוצאו של טולקין. הוא פשוט קורע) האומלל. אבל אני חושב ש- prob. לא – גם אם היה סיכוי … להמשיך את הסיפור. בערך לקראת זמן ארוחת הערב, הכוס נפלה והתרמיקה עלתה, עם תחילתה של נפילת השלג גדולה, זאת שבאה עם הרוח החזקה (W ל- SW). השלג נערם גבוה על הדלתות לפני חצות, אבל ממש הפשיר מתחתיו, כך שלמרות שהוא המשיך לסירוגין, כל הלילה הוא לא היה יותר מ -1 / 2 רגל, למעט סחיפות קטנות בגובה הברך. באותו אופן, כל פחם, הדלק והציפורים נעלמו, והיה לי בוקר מאומץ ביותר, שבו חפרתי דברים החוצה בהליכתי להרצות. הגעתי באיחור (אחרי נסיעה אקרובטית מחרידה) לבוש כמו דייג (‘סקגנס’), וההתנצלות שלי על האיחור להגעתי על הבמה (תיאטרון טייוריאן), כיוון שתפסתי סרדינים, התקבלה טוב מאוד, אכן, אף טוב יותר מההרצאה שלי לאחר מכן. על אופה של אנג’ל, או על מסלול ישראל ממצרים לים סוף. במפגש בירד וב ‘ שלאחר מכן (תודה לשמיים, שום דג לא הגיע לנמל!) ה- UQ (כינוי עבור האמפרי הכנה) הגיע תחת הטריקשל ערכת טיפוס הרים. כשנשאל מדוע הוא לא במדים ענה: ‘אני לא בצי השוויצרי. הצי הבריטי לא יוצא בשלג. ‘ אוי ואבוי, הוא יועבר לליברפול בקרוב. תערובת שלא ניתן לתאר של קרח ורפש. נפלתי שלוש פעמים, ומעדתי, כמובן, למרזבים, שטוף במזרקות של סחיטה מטונפת על ידי אותם אנשים חביבים שנוהגים ‘במכוניות פרטיות’. לקח לי עד קרוב לשעה 3.30 לסיים את פינוי השלג והניקוזים הנקיים, ואז התיישבתי לקריאת המכתבים המענגים שלך. יש לי רגע להסתכל עליהם כשהם הגיעו בזמן ארוחת הבוקר. אבל הם השפיעו על ידי הגעתם בלבד, כפי שניתן לראות על ידי העקיפות שלי על הרציף ומההערה של CSL במלון דרכים: ‘מה הבעיה איתו הבוקר, הוא די מעל עצמו?’ ….״

לגבי עדן. אני חושב שרוב הנוצרים, למעט המאד פשוטים וחסרי השכלה או כאלה המוגנים בדרכים אחרות, הוכו ברעש ההומה ונדחקו כבר מזה כמה דורות על ידי המדענים לכאורה, מדענים בעיני עצמם לפחות, כך בעצמם, והם מעין הכניסו את ג’נסיס למחסן של מוחם כריהוט לא מאוד אופנתי, קצת התביישו להשאיר את זה בבית, אתה לא יודע, כאשר הצעירים החכמים והמבריקים יצלצלו בדלת: אני מתכוון, כמובן, אפילו לאלה שלא מכרו אותו ליד שנייה או שרפו אותו ברגע שהטעם המודרני התחיל ללעוג על ספר בראשית. כתוצאה מכך הם אכן (בעצמי ככל האפשר), כמו שאתה אומר, שכחו את יופיו של העניין אפילו ‘כסיפור’. לואיס כתב לאחרונה חיבור מעניין ביותר (אם פורסם אני לא יודע), המראה איזה ערך גדול היה ‘לסיפור’ עצמו, כהזנה נפשית -של כל הסיפור הנוצרי. זו הייתה הגנה על סוג זה של גישה שאנו נוטים לשים ללעג: לבם האובד של הלועגים אכן מאבד אמון, אך נצמד לפחות ליופי של ‘הסיפור’ כבעל ערך קבוע כלשהו. הנקודה שלו הייתה שהם עדיין בדרך זו מקבלים תזונה כלשהי ולא מנותקים לחלוטין ממיץ החיים: כי היופי שבסיפור איננו בהכרח ערובה לאמיתותו כמו שהוא נלווה אליו, אבל לשאוב מזון מהיופי, זה גם לשאוב יופי מהאמת. כך שה’מעריץ’ בלב הנסתר, וכה נהדר הוא להיעדרות של שיכנוע עצמי, עדיין מקבל משהו, שאף אחד מן ההמשוכנעים והמאמינים (טיפשים, חסרי רגישות, מבוישים) לא זוכה עוד לקבל. אבל חלקית מתוך התפתחות המחשבה שלי אגב הקווים המנחים שהטוויתי לי והעבודות שלי (הן טכנית והן ספרותית), חלקית מהקשר עם CSL, ובמובנים שונים, אחרים, עוצמתיים לא פחות, היד המנחה של האלמה-מאטר-אקלסיה, הרי שאני לא מבויש ולא עוד מפקפק אנוכי במרכזיות ה’מיתוס’ של עדן. ״

״מיתוס העדן חביב כמו מיתוסים עכשווים, ועוד אנו מדברים והנה עוד ציפור מצייצת לנו על הטבע האצילי כי פראי, ועוד מילים נופלות על הדף, ועדיין ואכן נכון הוא שג’נסיס מופרדת מכל זיכרון ממשי שלנו, ואמנם איננו יודעים כמה דורות גולים בעצב את ההיסטוריה לאחר הנפילה, אך בוודאי שעדן הייתה גם הייתה על האדמה שלנו, ואומללה מאוד היא האדמה. כולנו מייחלים לזה, ואנחנו כל הזמן מציצים אליה: כל הטבע שלנו במיטבו והפחות מושחת, הכי מעודן והכי אנושי, עדיין ספוג בתחושת ‘גלות’. אם אתה בא לחשוב על זה, האימה שלך (הצודקת מאוד) על הרצח המטופש של הנץ, והזיכרון העקשני שלך מה’בית ‘הזה שלך בשעה אידילית (שלעתים קרובות יש אשליה של שהות הזמן וריקבון ותחושת שלווה עדינה) – έίθε γενοίµην, ‘עומד השעון על עשר לשלוש, והאם עדיין יש דבש לתה’ – נגזרים מעדן. ככל שנוכל לחזור, הפאן האצילי יותר של המוח האנושי מתמלא במחשבות של סיב (אחווה), שלום ורצון טוב, ובמחשבה על אובדן. לעולם לא נשחזר את זה, כי זו לא דרך החרטה שעובדת באופן ספירלי או במעגל סגור; אנו עשויים להתאושש עם משהו דומה, אך גבוה יותר… כמובן, אני מניח שבכפוף לאישורו של אלוהים, כל המין האנושי (ככל אדם) חופשי לא לקום שוב אלא ללכת לאבדון ולבצע את הנפילה לתחתיתו המרה (כפי שכל אדם יכול להיות לנפל זה, בעצמו, כיחיד) . ובתקופות מסוימות, ההווה הוא בעיקר הנטייה לאבדון, שעה שהרע סופי נראה יותר פטאלי מסתם עוד אפשרות. ובכל זאת אני חושב שיש ממש לעתיד ה’מילניום’, שלטון אלפי השנים של הקדושים, כלומר. לה שלמרות פגמיהם מעולם לא השחיקו לב או רצון לעולם או לרוח הרעה (במונחים מודרניים אך לא אוניברסליים: מנגנון, מטריאליזם ‘מדעי’. סוציאליזם באחת מסיעותיו הנמצאות כעת במלחמה).״

Img 1443

אפלטון. מחשבות רצות לפח.

Estimated reading time: 10 minute(s) באופן כללי, התפשטות, הפשטה, שימשה כדמוי ללמידה או, לצורך העניין, להוראה. המקרה הגס ביותר הוא כמובן בחינות, בהן נשמתו, הנשמה

קרא עוד »

Krystian Zimerman News

Estimated reading time: 1 minute(s) Double, all-excellent News about Krystian Zimerman. Winning a prestige Japanese award, & a new album of music by the Polish

קרא עוד »

על השקט בדיאלוג האפלטוני

Estimated reading time: 3 minute(s) ניתן לומר שכל אחד מהדיאלוגים של אפלטון הוא “דימוי” של אותה דרך מוזרה קמעא (ובשום אופן “ברורה”, בטח לא מאליה)

קרא עוד »
רשומה רגילה

4 מחשבות על “טולקין. מכתבים. על עדן ושר הטבעות

  1. ליהודים יש את סמכות הספר. לא יכולים ליצור מיתוס דתי חדש של עדן. ספר בראשית. זה נהיה ציונות בראשית. לנוצרים יש את סמכות האב. וגם זאת נקטעה. לא חשוב עכשיו. הם יכולים לכתוב. אין ספר. טולקין מספר שם בלי לספר שזה בעצם החזרה לסיפור של המיתוס של עדן. ליופי וכך לאמת של הסיפור הנוצרי. הארי פוטר אותו דבר. לגמרי נוצרית. וזה עוד מתחיל בשייקספיר

  2. אפשר לדלג לחשוב תוכנית, לפסקא השניה, אבל זה יהיה אידיוטי לגמרי.הפסקא השניה והשלישית? על הלורד. זה לגמרי על הלורד. אני תרגמתי, אז זה תרגום שאני תרגמתי. ועוד לכאן. בכל מקרה: מצחיק אותי, כל עניין הפסקא הראשונה לא בחי חי חי אלא במובן עמוק יותר כי זה ברור שהוא כותב ספרות ועובד על אמנות המכתב פה. אחת הנקודות שתמיד מתיייחסים אליהן במכתב. אולי הנקודה, זאת האפולגטיקה על כמה זמן לקח לי לכתוב לך בחזרה אל מול ההתרגשות בקבלת המכתב. הוא עושה את זה פעמיים פה תוך שמקשקש לו סיפור ארוך מאד. היופי האחר כאן, ספציפית לאופיו של טולקין?ספציפית? לאופיו של טולקין. במכתב הבא הוא בטח יתלונן על זה שאין לו זמן לכתוב. הוא עושה את זה פעמים פה דרך אגב. לפחות. ברמז. הוא כל הזמן כותב ובהרבה מילים, שאין לו זמן לכתוב.

  3. הכי חשוב. בנו כריס. כריסטופר. היה בחזית. טולקין היה בראשונה. את שר הטבעות כתב בשבילו. חיכה לו. למפות. רק הוא יכול עם המפות ודרמות אחרות. לפעמים אני מרגיש כמו עכשיו שהארי פוטר זאת גרסא זולה של כל זה, אבל איזה מטומטם זה. היא אישה נהדרת והיא מדברת לילדים. מי אנחנו בכלל? וכמובן אין קשר בין הסיפורים חלילה. אבל היא דיברה על נצרות וגם כתבה לילדה שלה. סתם היא יהודיה בכלל. נו. האחיינית שלי מתה עליה מבלי לדעת את שמה. גם אני לא יודע שמות. לא מעניין.

  4. כריסטופר ג’ון רעואל טולקין (באנגלית: Christopher John Reuel Tolkien‏; 24 בנובמבר 1924 – 16 בינואר 2020 היה בנו הצעיר של ג’ון רונלד רעואל טולקין ועורך ספריו של הסופר הידוע שפורסמו אחרי מותו. כריסטופר שרטט את המפות המקוריות שמופיעות בספר שר הטבעות שנכתב על ידי אביו.נזכרתי שהוא מת חודש לאחר מכן. המכתבים בינו לבין אביו. אין דברים כאלה.

השאר תגובה