ישראל, פילוסופיה

שלמה אבינרי. הגל. תורת המדינה

Estimated reading time: 4 minute(s)

להגל יש טעות לא נורמלית בסוף ההיסטוריה.שהרי, הפנמונולוגיה של הרוח מניחה מטאפיזיקה ואונטולוגיה מסוג מסויים. כל אלה מבוססים על כותב את הפנמונולוגיה לאור נפוליאון, כמסביר נפוליאון, ובכך את כל המבנה של האדון והעבד, המסתיים היכן שאתה לא אדון ולא עבד, ובהכרה האוניברסאלית של מדינה הומוגנית, ושל הגל מתאר או לא מוסיף כלום, להבדיל מעושה דיאלקטיקה. אבל, אז, האונטולוגיה והמטאפיזיקה לא יכולה להתאים עוד. צריך הגליאן שיתחיל מחדש הגליאנית. ויש! היה.

המפתח ההגליאני, יימצא בכתיבה חדשה של הפילוסופיה של המשפט. במובן הזה, זה מעולה ששלמה אבינרי שכח את האדון והעבד שם כי המאסטר נכון רק לרשות המבצעת והזמן של העכשיו. במובן אחר,זה אחלה שהתמקד בחברה האזרחית בין המשפחה למדינה כי אחרת היה צריך לדון על המקום של האהבה במדינה, זאת אומרת במשפחה, ואז לדבר על ההבדל מול ההכרה, ואז על חינוך, לא כל שכן וכאלה.

לגבי הוויכוח עם מרקס, כן לא משנה מציאות, כמציאות, טוב שתרגם את הצעיר כי בשורות הראשונות שהוא כותב, מרקס צוחק על גרמניה ועל היופי של הרוח לפני ההיסטוריה, וכי אין כל קשר בין המדינה של לפרוסיה, וכי המדובר במדינה מודרנית אידיאלית שעדיין לא קמה; וכי שאלת השינוי יותר כרוכה בסיום של הגל, ואם בא לפני המסיבה או אחרי המסיבה.

וזה מביא אותנו לגוונים של הרעיון הציוני לגווניו. והוא עוד לגמרי מחכמי המקום והעולם, יא ווארדי לורדי. פספס הכל לפני שהיה.

רשומה רגילה

השאר תגובה