פרודיה. מה זה פרודיה. ופרודיה.

כשהרפסודיסטים שרו את השורות של האילידיה והאודיסאוס מצאו כי הסיפורים לא הגשימו את יעדם או לא עוררו את סקרנותם של המאזינים, הם ירעננו אותם- בדרך של האינטרלודים-עם שירים קצרים, פחות או יותר באותן שורות שצוטטו, אבל תוך שהמשמעות עצמה עוותה כדי לבטא משהו אחר, מתוך תאימות לרצון לשעשע את הקהל. הם קראו לכך לעשות פרודיה para ו- ו-ode, לשיר מהצד או ההיפך.

הקשר למה שאריסטו מספר אגב הפרודיה ברור במיוחד כשהוא מדבר על שילוב הסטייל של האפוס לנושאים לא הירואים ופרודיה עצמה כגיחוך של ההרואי. כך סטייל גבוה של האפוס של הומרוס עובר הצבה מחדש ומעבר אל אפוס על החייל הפחדן.

יש גם אפשרות שזה ציין את ההגעה מהצד, פרודיה, כך, בעצם, היא טוויסט על הלהקה של הטראגי, אבל זה בשלב מאוחר יותר. הפרודיה תחילה היא כמו הקומדיה לטרגדיה ביחס וכך מוקדמת יותר בהופעתה.

Octave Delepierre’s Essay sur la parodieRichelet’s Dictionary, Abbé Sallier, Scaliger ‘s Poetics , Suidas. הגענו עד למאה העשירית. אותה הגדרה של פרודיה. ואז. Horace. ואז. Aristotle. ככה כל דבר. פרפרזות. ואז באים החכמים. מאז ועד עולם. הם לא חשבו על רוב הדברים. אף פעם. ככה לא עובדת חשיבה. אבל צריך לחשוב לפני. מאז… אפלטון בלה בלה.

אז זאת גם פרודיה על הטיפשות של דרידה, למשל, בטענה כי הכל התחיל מאפלטון. ההעדפה של דיבור על כתב. לא התחיל ממנו,מה שלא ייחס לו, אלא מה שאמר במשפט מחוץ לכל הקשר צוטט שוב ושוב. אין זה אומר שמישהו התייחס לזה אי פעם. זאת לא הייתה הטענה הפילוסופית לאורך הדורות. אלה פרפרזות. כמו שהפרודיה כוחה מגיעה ממקור אחד אריסטו, מקסימום-Horace . נ.ב., מכתב מספר שבע נחשב למזוייף. הקטע על הכתב שהוא בעצם על שפה. בכללי. מהחיסונים לגליה עוז המרשימה בהחלט: למה שיאמינו אחרי כל כך הרבה שנים של זבל .Blunt lies