אני לא חושב שיכול להיות משורר יותר מגוון מיצחק לאור. אפלטון גורם לסוקרטס להגיד כי זה על האדם, הדרמה האנושית, אז כותב הקומדיה חייב לדעת לכתוב גם טרגדיה. זאת אומנות כטכניקה, לצד הפרנזי והמאניה האלוהית. אני חושב שצריך להקשיב לאפלטון מדי פעם אם המציאות קוראת לו. השיר ״פקודת יום״ לחלוטין ״מתכתב״, המילה הזאת קורעת אותי מצחוק, עם מאמר על השואה שפורסם במטעם (באומן). אבל השיר הזה צריך להיות לבד, כי הוא נוגע בצמצום שלו, בעיקרי הטרגדיה של המקום הזה. (הגדולה של אפלטון הוא הידיעה כי המשוררים לא יכולים להקשיב לפילוסוף, סוקרטס מדבר לעצמו, המשוררים נרדמים, נרדמו, והפילוסוף ממשיך לדבר, לעצמו, כמו כאן, אז תקראו את החשוב, אם לא נרדמתם לזה, כדי להתעורר לשיר).
פקודת יום
זָכוֹר
אֶת אֲשֶׁר
עָשָׂה עֲמָלֵק,
לְךָ כַּמּוּבָן,
עֲבֹר.
עָשֵׂה לַעֲמָלֵק
מַה שֶׁעָשָׂה
עֲמָלֵק, לְךָ
כַּמּוּבָן, עֲבֹר.
אִם לֹא
תּמְצָא לְךָ
עֲמָלֵק, קְרָא
עֲמָלֵק לְמִי
שֶׁתִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת
לוֹ מַה
שֶׁעָשָׂה עֲמָלֵק,
לְךָ כַּמּוּבָן,
עֲבֹר.
אַל תַּשְׁוֶה
שׁוּם דָּבָר
לַאֲשֶׁר עָשָׂה
עֲמָלֵק, לְךָ
כַּמּוּבָן, עֲבֹר.
לֹא כַּאֲשֶׁר
תִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת
אֶת אֲשֶׁר
עָשָׂה עֲמָלֵק,
לְךָ כַּמּוּבָן,
רוּת סוֹף,
זָכוֹר.
השאר תגובה