פילוסופיה

אריסטו. על אומנות אחרת. די לפוקו. מיניות סקס ילדים

Estimated reading time: 3 minute(s)

משתמש בדימוי של עבודת הנגרות, שעה שמניח כי האישה היא חומר לעצב החוצה בדמות התינוק, דרך העבודה הפנימית של המפגש המיני. ו-!מכאן, שנחוצה, קרבה אל הנקבה. שכן הנגר קרוב ליד העץ שלו והקדר קרוב לחרסו, ובכלל, העבודה על החומר והתנועה האחרונה הפועלת על הנקבה מתרחשת בקרבה לחומר; למשל, בניית בית מתרחשת בבתים שנבנו.

מקרים אלה של אומנות עשויים לעזור לנו להבין כיצד הזכר תורם את מהותו; כי לא כל זכר פולט זרע, ובמקרה של אלה שכן, זרע זה אינו חלק מהעובר ככל שהוא מתפתח. באותו אופן, שום דבר לא עובר מהנגר לחתיכות העץ שהם החומר שלו, ואין חלק של אומנות הנגרות שנמצאת בחפץ שנוצר.

מה שיש זאת הצורה הנראית העוברת מהנגר ואשר באה לחומר באמצעות התנועה שהנגר מוציא לפועל. זו הנפש שלו, שאותה הוא מראה בעבודה שלו, וזה הידע שלו שידיו מעבירות; הכישורים האומנתיים הם הכלים שלו –

״והכלים שלו מזיזים את החומר, של המהות המעוצבת החוצה. תהליך זה פועל בזכר של בעלי חיים באמצעות פליטת זרע,” / למשתמש בזרע זה ככלי, יש משהו מכוח היותו בעבודה יש תנועה; ממש כמו שמייצרים חפצים על ידי כלשהי, הכלים נמצאים בתנועה מכיוון שהתנועה שייכת לאמנות ההיא, וכך, היא בתוכם.


ווידוי: התחפשתי לנגר. כיתה א. לא סיפרו לי את זה.

No tags for this post.
רשומה רגילה

השאר תגובה