מוצרט פוגש את בטהובן

בשנת 1787, כאשר בטהובן היה בן 17, הוא עזב את בון, לחופשה של שישה חודשים/ היעדרות חלאס חל״ת בלי תשלום, מן תזמורת החצר של בון, לווינה הוא כבר הגיע לאחר חודש. מצוייד במכתב הקדמה ממקס פרנץ, אותו הכיר מוצרט, הוא נכנס לביתו של מוצרט, מדלג היישר לחדר המוסיקה כדי לפגוש את האליל הגדול שלו. מוצרט, כך ההגדה אומרת, לא היה במצב רוח לקבל אותו. הוא לא התענג, בוא נאמר, על הצורך להפסיק לעבוד כדי להקשיב לעוד ילד פלא. “נגן משהו,” אמר לבטהובן. בטהובן ניגן את פתיחת הקונצ’רטו לפסנתר מס ’24 של מוצרט. “לא זה,” אמר מוצרט. “כל אחד יכול לנגן את זה. נגן משהו שלך.” כך עשה בטהובן. כשסיים הצעיר לנגן, מוצרט נכנס לחדר הסמוך בו אשתו קונסטנזה (מסיינפלד) אירחה חברים. “סטאנזי, סטאנזי,” אמר והצביע בחזרה לחדר המוסיקה, “שימי לב לילד הזה. יום אחד הוא ייתן לעולם משהו לדבר עליו.”