פילוסופיה

אגמבן. הדמות המרכזית של הספר הזה היא bare life

אגמבן. “הדמות המרכזית של הספר הזה היא bare life”- אד אבסורדום. אגמבן טוען כאן לטעון בשם. זה יפה, אבל הוא מפשיט אותו למינימום לא אנושי, לא ברור שזה כולל שפה, כמו שברור שלא. כי הוא אומר חיה, לא מוסיף לה שם מילת תיאור, שום predicate גם. אבל אנחנו צריכים להניח את כל זה. שוב, לחשוב את כל זה אגב המטרה המוסרית של לטעון בעדם, לייצג את אלה ללא הקול או אלה שיכול להיות להם לא קול, זה לדבר, בסוף, על זכויות אדם אוניברסאליות או בגלל הברבריות, מינימום. זה מינימום מדבר למינימום בגלל הברבריזציה. הייתה. אז החלום לא אפשרי, בגלל השואה, הנה מדינה יהודית. בהקשר הישראלי זה מאד ברור. אין באמת מסך בערות. זה בסופו של דבר כמו שאומרים על הכלב. שמים לו מטפחת על העיניים, הוא חושב לילה, אז הולך לישון. אבל גם ישן בבוקר וזה לא עובד. אבל הנה השוואה בין אדם לחיה. מסך הבערות. שמים לכם מטפחת, אתם נרדמים, וזה בכלל אוטופיה לכלבים. הנה, באופן ברור: “אפילו קידוש החיים נובע מהקרבה: מכאן, מנקודת מבט זאת, ישנה הפקרה אפילו של החיים (חיי הטבע) העירומים [la nuda vita] לשלהם, לאלימות וחוסר הדיבור שלהם״. פה הקדושה זה דמיון המכה דרך החיים העירומים ממילא, ואין סבל כזה עצום, למרות שאתה לא מרגיש אותו, וכל דמיונך הוא דרך המכה שנתת, אז תן שוב? יש הישראלי.

בגדול, אני לא מבין מה העניין ב-bare life.
אגמבן נשמע עוד אחד מהקשקושים הבורגניים האלה. מעבר לכל זה, אם הבנתי נכון זה מתחיל בוולטר בנג׳מין – בהקשר של חוק או הפוליטי, בסיטואציה מאד מסויימת, בה, כלומר, אחריה, יש הבנה גם באירופה של כאן ולא רק של ארצות הברית, שהקטע ההגדרתי עם אדם הוא בעייתי
ממשיכים ליוונים.
כי הכל משחקי לשון בלי לשון. מקשקש אטימולוגיה. זה קשקוש. מגיע לי ל-zoo.


היוונים יודעים שהם מדברים, בכל מקרה זה המומנט של סוקרטס, להביא את האדם למודעות עצמית, דרך שאלה על המילה, ולכן הוא כמעט ולא אומר מילה, אירוני. בכל מקרה, אתה לא יכול להוריד לחיים עירומים מאפיינים מהותיים כי אתה מתחיל בעובדה שאתה עצמך מדבר. תדמיין שאתה לא מדבר בשקט. המקסימום שתגיע אליו זה שקט רועש של ספריה בראש עם פנים של ספרנית על פניך, עם בזזז של זבוב. בולשיט תמיד יראה מצב בלוני מנופח, כמו שיונית הבטיחה לביבי אתמול, שלא יכול להרשות לעצמו הפסקה, ועל פי רוב, זה ה-מעבר ממילים שאתה לא מבין, רק שהיום יש להם משקל פחות מזה של הרב כדורי. קמעות, פילוסופיה. זה לעשות רוח על מילים שלא מבין. לנשוף לטקסטורה של יונית?
בסוף, הוא מגיע לעניין של חיי השקט, שוב, הזו-זו-״היווני״ הטבע, הפרט, מרחב, של חיי המשפחה אצל היוונים אל מול חיים פוליטיים. אז זה לא חיים שעליהם הוא מדבר כי שכח את עצמו באמצע, הוא שכח שהוא מחלק מהרכבה חוזרת.
אבל זה קשקוש, כי הפוליטי נגמר ביוון עם האמהות שלא שולחות את הילדים לצבא, למה לא? גם על פי ובכלל, אראה? וגם אין הפרדה. בוודאי שאין הבחנה מהותית שכזאת. בכלל; כל התנועה היא לפוליטי, שזה המרכז והמעבר מהטיראנוס לחוק. זה מאפשר את הדמוקרטי אגב ייסודו של הפוליטי. פרטי / אוניברסאלי ממילה ביוונית. אינדיבידואום? ועוד משפחה. יהודיה או נוצרית? אין תחום פרטיקולרי. הגל. מונטסקייה. לפחות. ומעבר לזה, כותב ספר על זה. על כלכלת בית…זה לא כלכלת בית מהחטיבה, ושני דברים קריטיים לפוליטי היווני, אחד, נישואין מחוץ למשפחה, קצת כלליות, צאו מגלגול עריות, דבר שני, אני חושב שיש שם גאווה מול ברברים או משהו על עבדים. פעולה עצמאית?
חסרי פרונזיזיזיז. מספיק עם יוונית. זה עיצבן את שלמה ארצי. גם אותי. בוא נסיים עם הבולשיט, כך. הוא בעצם מדבר על השואה מול אוניברסאליות. ואז יש את הסכנה הזאת מול האפשרות הזאת. שוב, פילוסופית הוא מחזיר את כל predicates. הם היו שם מלכתחילה. אתה גם מגיע אל no-thing. עזבו שואה. הילדים בני ה-16 תיכף חוזרים. ישחררו את עצמם תיכף לצבא . אבל בעצם זאת! המסקנה. ברור. זאת דמותו. והא בהא תליה ו-(). המסקנה כאן היא לאומיות מול הסכנה. מה שעשו זאת מחיקת המאפיינים חוץ ממאפיין אחד או?. מה זה? שום דבר לא עובד פה. אם רוצה להגיע לאוניברסאליות. אז הנה. שקט. אסביר לכם.
מהומו סאקר להומו ספיינס. הוא עשה פעולה. יכול לעשות פעולה? ההומו השני? זהו, רק כך הוא יכול להישפט על ידי c. c יוגדר בסיטואציה שבה הזהות של a ו-b לא משנה מאומה. אתה יכול להחליף ביניהם וכלום לא משנה. עכשיו, במקום ללכת לשואה כשיושבים, כך אגב מבינים שאין שום bare, רק beard, אז הנה אתה מבין שאהרון ברק לא יכול להיות האג וכולם של צדק להאג,
זה ה-bare minimum.
זה כל כך חכם כי מביך מהרבה מקומות אחרים. לטינית אל האיטלקית ואז התרגום של מבנג׳מין קצת עזר, והוא עזר. על הדרך לקח ממכם את היכולת לחשוב. predicates
קחו אריסטו. אחריות משפטית. עושה הפשטה. אבל קודם מדבר על חמישה שישה תנאים. רק אחד הכרחי לאחריות. הפעולה עצמה. אין הקשר. היסטוריה. אשמה של אחר לפני או אחרי.. רק פעולה. אתה שייך לקוסמוס הוא אומר. לדין.
גם בית המשפט העליון. אתה מקבל את האנושיות שלך כששוללים את כל ההקשר של זה שעשו לך אם אתה לא יהודי. אצל אתה חייב את זה. זה המקום היחידי שבו החופש לא היפותטי. אדם. אז תתחיל מהפעולה. הגדרת אדם, הומו ספיינס, פיניטו.
ואגב אהרון ברק שפט שנים כהאג מתוך מחשבה של קורבן מוחלט. לכן שופט מוחלט מעצם היות. הוא גם חכם לגמרי.
אמבגן הביא את הzoo. שכח את הפוליטיקון. לאריסטו חייב להיות predicate. אי אפשר לחשוב אצלו אחרת. חוק אי הסתירה. סטירה. אריסטו. משל. ומ ש ל. אין לך קיום בלי הדבר הזה. שם. אפילו התינוק, זאת הפעולה של האב על האם המוציאה את הצורה החוצה. זה. תמיד תרנגולת. צריך לזרוק ביצים על היופי הזה.
לשואה ולמסקנה לא נכנסתי יותר מדי. כי זה המודע של התת מודע של המקום. בעצם לכלום לא. אין למה. שוב. 15 דקות קראתי את זה. כמה שנים? איך לא מתביישים לעסוק בזה. או שאתם לא מבינים? זה כל כך מאכזב. אם אתם ענת מטר סבבה.
אבל זה לא בדיוק.זה יותר צוקרמן. נכנס לחדר האטום. אטם אותו, והשואה נכנסה לעשות אינסטרומנטליזציות. אטום! אתה! זה אתה! רדיקאליים.
No tags for this post.
רשומה רגילה

השאר תגובה