פילוסופיה

היינריך פון קלייסט: על התהוותן ההדרגתית של מחשבות תוך כדי דיבור

Estimated reading time: 4 minute(s)

היינריך פון קלייסט: על התהוותן ההדרגתית של מחשבות תוך כדי דיבור. מגרמנית – ע”ל קוֹלינר. מטעם 17, עורך יצחק לאור. לא היה מטעם. ובוודאי שלא יהיה אף עוד פעם.

קלייסט מציין כאן את היתרון הנעוץ בתנועת זרם המחשבות באמצעות הדיבור, כאשר זרם אסוציאטיבי זה לא נעשה כשלעצמו אלא לצורך הגילוי של המחשבה המדוייקת. הוא דן גם בהשפעה של האחר הנוכח במצב זה. האחר הנוכח גם מכריח אותך לבטא את המחשבה שעדיין לא חשבת וגם מראה לך על פי הבעותיו, לאו דווקא המילוליות, האם יש כאן ממש, אשר נותן לך אפשרות או פיתוי להמשיך לבד, בכתב.

באותו אופן, קלייסט טוען, כי הנאום הטוב כמו הדיבור הטוב, מופיע דווקא כשהשכל לא סיים לחשוב; דווקא כשהשכל רק התחיל לחשוב, ״בשידור חי״, מול אנשים אחרים.

ניסיון ההבעה של מה שכבר חשבת עד תום עלול להוליך לבלבול: היעדר ההתרגשות של הגילוי או האדרנלין בסיכון מול האחר, כמו גם הגילוי שלא אכן חשבת כשם שדמיינת לעצמך, כשהיית לבדך, הם רק חלק מהגורמים לכך.

השאלה היא עד כמה נכונים הדברים לדף? אבל זו שאלה אחרת. עדיף שנבין אגב מסה זו, מדוע הידיעה נחשפת בהיותה חלק ממצב מסוים? ולא נחשפת במצב אחר? לשם כך צריך לקרוא את המסה עצמה ואולי משהו על היזכרות מול זיכרון. לגבי היוונים. החברים האלה היו קלאסיקנים.

{היוונים, הדיבור הוא מול הפרצוף. זהו. ומסיכות. זהו. השחקן השני. דרמה. מעשה. וגם הפואטי כמעשה. קלאסיקו. אולי יימצא משהו שם אגב קריאת הטקסט עצמו}.

היינריך פון קלייסט: על התהוותן ההדרגתית של מחשבות תוך כדי דיבור

No tags for this post.
רשומה רגילה

השאר תגובה