או על הנרקיסוס החברתי. יש הגיון להיות פוליטי כל השבוע אם עובד בזה ולהשאיר את הפנאי לשישי שבת, אחרת זה קצת מוזר לבטא עצמך פוליטית, רק פוליטית, כל השבוע, כדי לצרוך תרבות לפח, שישי שבת. במובן הזה, גם, פייסבוק מאפשרת פנאי כעיסוק לכאורה, בו אתה כל הזמן מתבונן בכתוב שלך עצמך, הפוליטי לכאורה, כדי לא לראות את הדפליקשן של הדיסקורס. כך, כולם מהפכנים בעמידה, באותה עמודה. נפרדת דיו כדי לקחת עצמה ברצינות ולא לצחוק למבוכה. הרצינות זאת או הזחיחות או הצעקה. שניהם לא מסתכנים, סתם מדברים, רוצים שהאחר יכיר במה שהם לא. ועד אז, הצעקה מתגברת. כי הרעש מורגש מהלייק שמרגיש את מה שחם היום, כמו ערוץ 12. כל תוכנית רואה את הכותרת הקודמת ומשם מסיימת כאילו לא התחילה משם. אז הגיחוך על האחר, גם, באוננות הנקייה הזאת. פייסבוק גאוני בטיפשות שלו, גם.
השאר תגובה