The drawings of the earth
פילוסופיה, קוז׳יב

הערה קצרה על שמיט תיאולוגיה פוליטית

הרעיון של המדינה החוקתית המודרנית ניצח יחד עם הדאיזם, תיאולוגיה ומטאפיזיקה שגירשו את הנס מהעולם. תיאולוגיה ומטאפיזיקה מאשר דחו לא רק את החריגה – או היוצא דופן -של חוקי הטבע באמצעות החריג שמקורו בהתערבות ישירה, כפי שנמצא ברעיון הנס, אלא גם את רעיון ההתערבות ישירה של הריבון בתאולוגיה טבעית תקפה, ובפסיקה טבעית ובכתובים, כלומר ספר עם התגלויות והנחיות״.

ציטוט משמיט. איום ונורא. תיאולוגיה פוליטית. הוא מדבר בעד הנס. לדבר בעד הנס זה לדבר על היוצא מן הכלל. זה פעם אחת אוייב. פעם אחת הפיהרר. זה שהוא מחוץ לגבולות הסדר. זה שקובע כל הסדר על ידי זה שמכריז על היוצא דופן – עכשיו יוצא דופן. בכתבים אחרים זה האוייב. פה זה תיאולוגיה. אז דואליות פעם אחת יש אפשרות לחריגה מהסדר אבל גם עונש אלוהי הוא אלוהי. נס. עזבו.כך זה לדבר גם על על הניסים הפועלים כנגד זה שעוד ישכח מהניסים, כאשר הוא יירדף כיוצא הדופן התורני. הכל מהקתוליות לכאורה. זה מתאים ליהדות.הניסים. הגל. קאנט. הסובלימיטיבי קיים רק עם אלוהים מוציא אותנו ממצרים. זה הנס של היטלר שהביא אותנו לפה?

לא יודע מי יותר גרוע. אלה שמתרגמים את הרמן כהן מדבר דברים איומים כי כה מטוטמטים של שפינוזה הנאור. האוייב הכי גדול של העם היהודי זה שפינוזה. החכם הזה אפילו קרא לו ספרדי. או אלה שמלמדים במכון על שם כהן את הנוראי הזה?מלא זיבולי שכל בלי קשר. זה מתחיל לכאורה במעבר מאלוהים למחוקק כשליט יחיד. שטויות במיץ עגבניות. המודרניות זאת התחלה בשינוי מבנה הסמכות. המעבר לאמנה החברתית הוא כבר פירוק האחד הזה. מונטסקייה איממנטי כאן. זה מה שקורה אחרי נפוליאון. שינוי, הרחבת הסמכות מהמאסטר. האחד הזה. האלוהים הזה. מת בלי שהכריזו עליו כשליט יחיד.


הם פשוט מדברים על התנך. רק אחרת. גם היידגר. כשמדבר על האופציה המזרחית, סין וכולי. הוא מדבר על ההוויה שאי אפשר לשלוט בה לכאורה. של הניסים. הם לא מבינים כלום ממה שהם עושים חוץ מזה שהם כבר מעניינים כי הם מראים לנו שאפשר להיות אחרת לגרמניה, כשגרמניה אחרת ורק הם משחקים ואלס אחרון עם הנאצים? באופן כללי, גם היידגר וגם שמיט חוזרים לקתוליות מהפרוטסטנטיות, שמיט, או מושגים פרוטסטנטים לקתוליות – היידגר-אתאיזם דתי, תיאולוגיה פוליטית או מתנה.

לא צריך יותר ממה שציטטתי כדי להבין לבד את מה שאמרתי. שני היהודים שנגד זה, פילוסופית, הם הרמב״ם וביתר שאת, שפינוזה. הוא מדבר הרבה מאד על הניסים. כאן נותנים פרסים לאנסים מבישים.


הבורות השניה? נוגעת להובס ולטענה על אהבה גדולה בין השניים. 

הספר הכי חשוב של שמיט הוא הטקסט על הלוויתן במדינה של תומס הובס. הבעיה במדינה של היא ההצלחה שלו. הלוויתן הוא ליברליזם מאפשר comudious livings and letters. ממנו, אט אט, אנחנו מגיעים לאימפריה ההומוגנית והאוניברסאלית של ומרקס- מבטל את המדינה שקרא עליה וביקר אותה בגיל 24-, כשם שניטשה מפרש את האדם האחרון, באם ליברליזם יתפתח לקומוניזם. הפוליטי הוא לא העניין המרכזי אם לא מבינים את המגיפה שנגדה נלחם שמיט כמו כל הנאצים החושבים, תהא מחשבתם אשר תהא. זה החיבור העיקרי, לטעמי, של ניטשה לאסון ההוא. לא מבינים כלום אם חושבים ששמיט הוא הובס+.
 
דרך אחרת להובס?

בקיצור נמרץ, כן. הובס. קודר. אדם לאדם זאב. אבל גם לא מסכים. זה לא שאדם לאדם זאב. העניין הוא בהגעה להכרה של העצמי/אני. המשחק הוא על מי יהיה ראשון בדו קרב. הסיכון למוות הוא היסוד האנושי שמגלה אצלך. היופי אצלו זה שלא בטוח שתלחם על ההכרה שלך כי הבעיה בדו הקרב הוא הבושה של הסופיות הזאת, במפלה הזאת. אתה עדיין יכול לדמיין אותה.

 
אתה לא מפחד כמו אצל מהמוות שלך/ הסופיות שלך כחיה מודעת למותה. אתה מפחד מהבושה הזאת של ההפסד. לעיני כל. אתה ברגע הזה כשאתה. ואתה לא טרגי. רק קומי. לכן יש את הלוויתן. יש הסכם ולא מלחמת הכל בכל. אתה לא מוסר אליו את כל הכל, כלל ועיקר לא. הוא לא יכול להרוג אותך. מותר לך להתנגד. בעצם מהפכה מצליחה היא תמיד מהפכה מוצדקת כי הריבון מחוייב לספק לך שלום. מה שלום עוד מספק? שלום מספק גם את האפשרות לאינדיבידואל הבורגני. לצמיחה שלו. גם למכתבים ולמדע. די בעד. ברגע שאתה מאפשר את ההכרה או שם פתאום אינדיבידואל כתוצאה מכך, המגלה עצמו מול האחר, גם הריבון צריך להכיר בו. הסכנה של מלחמת הכל בכל הוא אזהרה גם למלך.
 
מעבר לזה, הכל אפיקורסי אצל פלוס הדגש על השפה ועל היכולת של בני אדם להגיע להסכמים. חברה אזרחית. לזה מוסיף גם את ההכרה ברקע של מקיאוולי וואלה, הגעת ליסוד הליברלי. שכן מה יטען מקיוואלי אם לא לגאווה של הנסיך כממומשת דרך הגלורי של העיר. ההערצה החוזרת של העם על מבחן התוצאה הטוב? בהיסטוריה עצמה? ושוב? כל זה כנס המלך כבן של אלוהים. אגב אצלו הלוויתן הוא נגד הגאווה של כל הילדים. אותו נושא דתי. והדת? הוא מבטל. גורמת לפחד סתם. ככה שלטו. הקודר תמיד מונח היסטורית. הובס הוא ראשית הליברליזם ועל פי שמיט- שהתפיסה הזאת של הובס אינה תפיסתו אלא התוצאה הליברלית, השאלה הזאת היא המשך מרקסיסטי, כן או לא. כמו ניטשה.
 
לגבי שמיט ופילוסופיה. זה תמיד בינארי. זה תמיד ביחס לקבוצות. לא יחידים. זה תמיד ביחס לאוייב. פנימי. לא מלחמה קיצונית. מלחמה קיצונית תמידית כמעין מהפכה תמידית היא כן נאצית אבל זה אחר וגל קצת דתי והוא נוצרי. תיאולוגיה פוליטית ממנו זה נאציזם ובעוד נאציזם זה לא שואה, אצל שמיט יש את השואה. 

No tags for this post.
רשומה רגילה

השאר תגובה