“למה זה צריך להיות חשוב לך מה מרגיש ראסקין: תרגיש בעצמך!” דעות כאלה נשענות על טעות פסיכולוגית, אשר יכולה להידחות כראוי על ידי כל מי שקיבל משמעת רוחנית מסוג זה והרגיש כך את כוחות ההבנה וההרגשה שלו גדלים לאין שיעור, בעוד הכישורים הביקורתיים שלו לא נהיו משותקים ולו במעט. בנסיבות כאלה אנו נמצאים, בפשטות, במצב של חסד, כאשר כל הפקולטות שלנו מתעצמות, התחושה הביקורתית שלנו ככל השאר. כך גם עבדות מרצון היא תחילתו של חופש. אין דרך טובה יותר לגלות מה אתה מרגיש מאשר לנסות ליצור מחדש בעצמך את מה שהאחר הרגיש. במאמץ עמוק זה, אנו מעלים את המחשבות שלנו באמצעותו. חיינו חופשיים אך רק משום שיש להם מטרה – עבר זמן רב מאז שמישהו האמין בסופיזם של החופש באמצעות אדישות, וזהו סופיזם נאיבי באותה מידה שאליו הסופרים נכנעים ללא חשש, כאשר הם מנסים לרוקן את דעתם בכל פעם, ממהרים לפרוק את עצמם מכל השפעה חיצונית, כדי להבטיח שהם יישארו האני(ים) הייחודים של עצמם״.
על הקריאה, פרוסט/ תרגום אבי קוג׳מן
השאר תגובה