הגל- נצחיות, הזמן והמושג

הנצחיות, הזמן והמושג הופעת המדע במציאות הקונקרטית של העולם ההיסטורי. לא ניתן לשנות / להכחיש את האמת – אוניברסלית ובהכרח תקפה – האמת לא נתונה לשינויים – נצחי ולא-זמני- האמת נמצאת ברגע מסוים של זמן והיא קיימת בזמן, מכיוון שהיא קיימת דרך האדם ולמען האדם החי בעולם. בעיית האמת היא בעיית זמן (יחס לנצחי).השלם הקוהרנטי של ההבנה הרעיונית- קונצפטואלית חושף את האמת (Begriff / Concept) – האמת היא מושג – קשר בין קונספט לזמן: זמן הוא המושג עצמו, שנמצא או מתקיים שם (בקיום אמפירי) – אנחנו נבחן את הקונספט ביחס לזמן מנקודת מבט הגליאנית כפרשנות מוצעת לפילוסופים: אפלטון, אריסטו, שפינוזה וקאנט. שוב, זאת נקודת המבט של הגל, לא שלו, בוודאי לא לאפלטון ופרשנות זאת, שוב, נוגעת אך ורק ליחס בין המושג או האמת לזמן.

אפלטון- כל מערכת תיאולוגית של ידע מוחלט רואה בקונפט.מושג ישות נצחית, הקשורה לנצח – תפיסה זו של המושג מובילה בהכרח (לאחר שפותחה) לידע תיאולוגי – אפלטון: התפיסה של הטוב כנצח מחוץ לזמן – המערכת היא מונותיאיסטית וטרנסנדנטליסטית באופן רדיקאלי – תיאוריה גיאומטרית גרידא; תנועה לא חומרית בלבד – ללא כוח / דינמיקה – שום הסבר לתופעות ביולוגיות בהן הזמן הוא יסוד מכונן – אין ג׳נסיס – אין חיים היסטוריים בקיומו הזמני של האדם (של משמעות וערך).

אריסטו- המערכת האריסטוטלית מסבירה את קיומו הביולוגי של האדם אך לא את קיומו האנושי / ההיסטורי באמת. האנתרופולוגיה של חופש כבעיית יסוד: הביולוגיה מחליפה את הגיאומטריה – האדם כבר אינו מלאכי אלא בעל חיים (לא אינדיבידואל היסטורי או חופשי).באפלטון / אריסטו / קאנט המושג הוא נצחי – אך לא נצחיות (עצמה) – הרעיון צריך להיות קשור למשהו (מלבד עצמו) – קאנט קושר את המושג הנצחי לזמן, אבל לא לזמני – לא לזה שהוא בזמן אלא לנצח.שפינוזה: גלגול מושלם של האבסורד;ישות-קונספט-מושג שווה נצחיות – מדיר זמן – זמן לא נדרש לממש את המושג (שהוא האבסורד הלכה למעשה) –

פרמנידס / שפינוזה = מבטל את הזמן, מבטל גיוון ושינוי – האינדיבידואל לא יכול לדבר על עולם שכזה – השיח לא יוכל לעבור את המילה היחידה אחד – ללא זמן, האדם לא יכול אפילו לבטא עולם יחיד (אין סיפור) – אם ההוויה היא אחת = אם המושג הוא הנצח: הידע המוחלט מצטמצם למוחלט. שתיקה. אפלטון שקט לגבי המושג עצמו. מלאך המחליט לפני עולם זה. הרקליטוס- מיתוס או חוק, כמו אפלטון – יש מלאות לא מלאה, עודפת. שתיקה בין המילה לשמש.נותרה רק אפשרות אחת להתקדם בכיוון של קירוב הקונספט אל עבר הזמן. יש לזהות את המושג עם הזמן. וזה מה שעושה הגל – התגלית הפילוסופית הגדולה שלו – הגל הוא הראשון לזהות את המושג והזמן – הנדרש לדיווח על ההיסטוריה (קיומו הממושך של האדם החופשי וההיסטורי [רעיוני וזמני])

.הגל: מתאר את קיומו של האדם הרואה שהוא חי בעולם בו הוא יודע שהוא אינדיבידואל חופשי והיסטורי – מטאפיזי: העולם בו האדם יכול להופיע כך בעצמו צריך להיות – אונטולוגי: לראות מה ההוויה עצמה חייב להיות בכדי להתקיים כעולם כזה – אפשרי רק אם המושג האמיתי ( התגלות בפני האדם על ידי שיח אמפירי קיים) הוא זמן.הפילוסופיה / מדע השלמות של הגל מסתכם בזאת: זמן הוא המושג עצמו שנמצא שם בקיום אמפירי (במרחב האמיתי או בעולם) – מטרת הפילוסופיה של הגל היא לתת דין וחשבון על עובדת ההיסטוריה – הזמן שהוא מזהה עם הקונספט הוא הזמן ההיסטורי (בו ההיסטוריה האנושית נפרשת) – הזמן שמממש את עצמו כהיסטוריה אוניברסאלית (מגולמת).

הטבע בחלל / זמן הוא היסטוריה (אין זמן טבעי) – קיום אנושי הוא זמן היסטורי (קיום מדבר) – האדם אשר (דרך ההיסטוריה) מגלה הוויה על ידי השיח הוא המושג הקיים באופן אמפירי – רק האדם הוא זמן והזמן הוא האדם – המושג שנמצא שם בקיום האמפירי [המרחבי] של הטבע.טקסט מכריע בזמן המתורגם על ידי A. Koyre (פילוסופיה של הטבע של Jenenser Realphilosofie / ופרשנות) היא המקור והבסיס המרכזי לפרשנותו של Kojeve לפנומנולוגיה:

הזמן הוא היסטורי (לא ביולוגי / קוסמי) – ראשוניות העתיד. (תנועה מולידה את העתיד ההולך לעבר ההווה בדרך של פעם: עתיד, עבר, הווה, לעתיד – מבנה ספציפי של זמן אנושי / היסטורי כראוי).תנועה של תשוקה – רצון יצירתי המכוון לישות שעדיין לא קיימת (עתיד) – ישות לא קיימת לחלוטין = נוכחות של היעדרות / נוכחות עתידית בהווה. עם זאת, הפעולה (המכוונת לעתיד) היא בזמן – העתיד יכול להיות מבוסס רק אם העולם האמיתי יכול לקיים או מסוגל לקדם על את הפעולה.