66364728 7455 4A49 8078 14E49BABF975 53 80 102 124 8211
פילוסופיה

פרגמנטים 53, 80. 102, 124- הרקליטוס – מלחמה

Estimated reading time: 16 minute(s)

פרגמנטים 53, 102, 124- #הרקליטוס – #

הרקליטוס 53

המלחמה היא האב [גברים] של כולם, מלך [של] כולם והיא מראה כמה [גברים] כאלים, חלק כבני אדם, היא עושה כמה [גברים] לעבדים, חלקם [משוחררים לחופשי].

הרקליטוס 80

״הולם זה לדעת שמלחמה היא משותפת, מאבק הוא צדק / right , וכל הדברים מתהווים להיות בהתאמה על פי המאבק וההכרח״.

הרקליטוס 102

״לאלים כל הדברים יפים וטובים וצודקים, אבל בני אדם הניחו כמה דברים צודקים וכמה (דברים) לא צודקים״.

הרקליטוס 124

״הסדר הכי יפה: ערימת שפכים אקראית״.

המלחמה משותפת. ההוויה וההתהוות כשני צדדים. המאבק המלחמתי הוא צודק בגלל הטענה לצדק מבלי ידיעה. כאן כל צד טוען לצדק או לנכון כשזה כלל לא ידוע – הוא ידוע לאלים, מומצא על ידי בני האדם לצדק ונכון יש לא נכון כתוצאה מעולם שבו יש גם את השטף של שפכים כטוב וכיופי- הפוליטי על פי אריסטו – 124 ו-102- כל הדברים מתהווים על פי הצדק המכריע במלחמה.יש עוד דבר. מלחמה משנה את הקונוונציה, בפוטנציה שבין אזרחים לעבדים, לפחות אם לא מדובר במלחמה עם הברברים, אלא מלחמה פנים יוונית. כך היא משנה כאן. מעבר לזה, אם יש בה משהו הוא הנראות. הטבע אוהב להסתיר. המלחמה אוהבת להראות.

אלים לא נראים בעיתות שלום כמו במלחמה. יש כאן יסוד של האמת ביחס למאבק, לקונפליקט- הרעיון בתנועה מול רעיון אחר. ועדיין הלוגוס רחוק ונחבא – ניטשה ובמיוחד היידגר יעשו מזה מטעמים, בעניין ההתגלות והרצינות. 53 המלחמה היא האב [גברים] של כולם, מלך [של] כולם והיא מראה כמה [גברים] כאלים, חלק כבני אדם, היא עושה כמה [גברים] לעבדים, חלקם [משוחררים לחופשי].עם זאת התוצאה ההכרחית כאן היא בעצם השאלה וכל המתח בין המלחמה כשאלה אשר אותה הם לא יודעים הצדדים גם כנענית להכרח המוסתר עמוק בתוך הלוגוס. במקסימום זה לאדם החכם לדעת אך הזמן האנושי מופרד מנצחי – הזמן האמפירי של הקיום איננו זה האמפירי של הגל. המלחמה היא הדרמה הגדולה של הצדק הלא ידוע ותוצאתו כשאלה. מכאן ההבדל מהגל.


aghaton – Good Rational / Patrium – Actual, institutions laws spirit – actual polis / regime

רציונלי טוב / פטריום – בפועל, חוקי המוסדות – פוליס / משטר בפועל; ספר 2 פוליטיקה של אריסטו. ההבדל בין לתפיסתו העתיקה של .אצל הגל, התרבויות הרבות הן שברי אור שונים או היבטי אור שונים. אצל יש מן ההכרח ההיסטורי המחבר את האגטון עם הפטריום – הרציונלי הוא הטלוס, חובה להיות, ואילו התאונות של המעשה הן בד בבד תכסיסים או עורמות נעלמות למיניהן שמבטאים התקדמות רציונלית, בדיעבד אך גם בזמן- מינרבה.

שוב יש לנו כאן גם לא מעט מן הטרגדיה היוונית כשם שידועה לנו, גם דרך הגל. אחת זאת הפעולה הלא מודעת. אני פועל כי פועל מתוך הפוליס, מתוך כורח של דעה המוצגת כאמת ומעולם לא זכתה לרפלקסיה. אתה עושה כי אתה עושה. מתוך הרגל אינסטינקט עם האלוהה המיתי כאמת. בסוף נגלית לך הפעולה. בסוף גם העונש עליה, קודם דרך ידיעתה. אדיפוס לא ראה לפני עקירת העיניים. את אשר זוכר כשמדמיין הוא עוד יראה. אין עיוורון פוסט פקטום ללא הפקטום. אדיפוס הוא קרימינל לא יודע כי יידע הוא. המילה רק בסוף. התנועה האדיפלית מההתוויה , כצדק.

לעומת זאת, אנטיגונה, טרגדיה מודעת במובן של ראיית הקונפליקט. אך הצדק שלה הוא אי הצדק של האחר ובהעדר תיווך אי צדק בעצמו וההפך. בכל מקרה, הטרגדיה הזאת לא עזרה. על פי החוכמה שבאה בסוף באה בסוף מתוך תעתיק של האישי משפחתי נשי – מאבק על בנים אל מול האוניברסאלי ללא האישי של הפוליס.עדיין אין יסוד מתווך באמצע. השאלה ממשיכה מן התוצאה.


המלחמה וביטול הפוליס

אז, מה גורם לביטול הפוליס?

פרטי-משפחה-פוליטי, כאשר ניצב מול הצבאי;העדר תיווך; ראשי פרקים. גם ואתונה, כמובן.מדוע הטרגדיה היוונית מדומיינת למשך יום שלם או 12 שעות של יום אור? זהו. לא לאריכותה של הדרמה. המלחמה הייתה ליום.

הדרמה הגדולה? יום. כולם ברך אחת לרצפה, חנית למעלה, אסופה אבוקה של אנשים מול השני. צא. אנשים מתים. רבים. כן. וזהו הטרגדיה? .עושים. כי עושים. הבושה? מהפעולה שעשינו כי עשינו כבר. ראיה רק אחר כך. עקירת עיניים גם. לא לעזור. הדימויים כבר כל לבב פנימה.

אז, מה גורם לביטול הפוליס? הטרגדיה המודעת לעצמה? להבדיל מאלה שזה קרה, סופר לגיבור כשהתגלה בבת אחת, פתאום, ואז העיניים אבל עיוור צריך לראות כדי מצב עיוור. לא עוזר. אצל אנטיגונה? משפחה. אלים. קבורה. פרטי.הנשים כמו אנטיגונה אך לפני, אמהות לא אחיות. הן מתחרות על הילדים וזהו. זה בולשיט משעמם אם נלקח ברצינות. הנשים לא יכולות לאיים על הגברים במיניות שלהן. הסקס היה תוך חיי האזרח חייל. מי התייחס לנשים מהלוחמים הנהנים להם כל היום אחד עם השני? .אין הומואים ביוון. אין מגדר. זהות. הילדים אבל הם המקום לחדור בו מכיוון המבוגרים, כך הפוליס למלחמה. הפסיקו להילחם. האמהות. שלהן הילדים. חזרו, נשארו בבית. די למבוגרים. צבא. רק בבית. אמהות.

עוד קצת. רקע. לא משעמם בכלל. בהקשר הזה. כן. נשים מאיימות שיימנעו מהגברים סקס. שביתת סקס. זה היסוד הקומי היחיד כאן. הקומי כאן נובע מן האבסטרקציה מהקונקרטי. אתה לא יכול לדמיין סיבה ריאלית שכזאת לשער, כעניין לאזרחי אתונה או עיר מדינה אחרת ביוון.הסימפוזיום זאת בדיחה לפני שהבדיחה מתחילה. אריסטופאנס צוחק על הנשים לפני שהן צוחקות על הגברים. הן צוחקות קודם על עצמן, כך מאפשרות דיון פנטסטי.זה. כך הוא נותן לנשים לצחוק על הגברים חופשי חופשי. מצד שני, זה מעניין ביחס לאפלטון.הרפובליק זה יישום פחות הצחוק. הנשים נהיות פילוסופיית עם הגברים, אותו קומוניזם אקדמיה. אצל אנטיגונה יש את כל הפרטי. משפחתי. אנטיגונה אמא ולא אחות. אלה מליזיסטרטה, בתור אמהות לא נשים של- אלה שיוליכו להפסקות המלחמות והחיים האזרחים.אכן הערים מדינות מתחילת לקבל את האופי העבדותי. האנשים על המרפסת והאנשים בגן, זנון ילדים סביב אפיקורוס ילדיו סביב- סיימו עם המלחמה. עם הצבאיות. לאימפריות.אלכסנדר מעבר לפינה.-אגב. זה הגל. הטיעון שלו. היסוד הפרטי. מוסר. סוקרטס. מצד שני עבדים. הוא צריך לבטלם בשביל בהגל. אבל כאן עובד על זה שמצפה לדיאלקטיקה. הדיאלקטיקה היא לא אדון עבד אדון עבד.זה מרקס וגם אולי רק פעם אחת אשר עדיין לא התרחשה. אדון עבד מופיע לתוך ההתחלה וליוונים. היוונים. המעבר הוא של כולם לעבדים.

פילוסופית אפיקורוס פרטי לא פוליטי. סטואה; שוויון. ספקנות. אין טעם. זה הוא שמופיע לא מופיע בהיסטוריה.ההיסטוריה הולכת ממנו.עולם נוצרי כולם שווים כמו סטואה, אבל מול אלוהים, כך תקווה.רק במהפכה הצרפתית יש מרד. הוא אלכסנדר שמציג את הצרפתית. אגב הנשים לסלון, מהסלון, היו לאזרחים העשירים של אתונה ביחס לנאורות ההיא של המאה החמישית. רוסו, דידרו, וולטר, דאלמברט, כולם עברו שם. חלק מרכזי.אין מרד. אין עבדים שאינם עבדים. יש הלניזם שהניח את סוף הפוליס. טענה פנטסטית של הגל. משפחה. הילדים זזו להן מן האגורה על ידי הנשים.מקיאוולי: רוסו ;למה האימפריה הרומית הגיעה לקיצה משום דת מרככת, מאנשת, ההפיכה של הגבר לאיכות נשים יותר. זה לא פמיניזם ואצלם לא חיובי.אנחנו יכולנו לומר כי ההפיכה לאיכות הנשית מאנשת את הצגת עולם אפשרי שלא לגוף המלחמתי. אבל הם תקועים כי לא רואים מעבר לרוח הרפובליקנית-אזרח צבא.

רשומה רגילה

מחשבה אחת על “פרגמנטים 53, 80. 102, 124- הרקליטוס – מלחמה

  1. פינגבק: הגל: האני מדבר בין פרמנידס לבין הרקליטוס - אבי קוג׳מן

השאר תגובה