“I am a Jew; Hath not a Jew eyes? hath not a Jew hands, organs, dementions, senses, affections, passions, fed with the same foods, hurt with the same weapons, subject to the same diseases, healed by the same meanes, warmed and cooled by the same Winter and Sommer as a Christian is; if you pricke us doe we not bleede? If you tickle us, doe we not laugh? If you poison us doe we not die? and if you wrong us shall we not revenge? if we are like you in the rest, we will resemble you in that.”
שיילוק מצדיק את עצמו בפנייה לאוניברסליות של האנושות. מאחורי התלונה הקשה אך הנוגעת ללב הזו עומדת גם תחינה להפעלת כלל הזהב. גברים יכולים להיות גברים ביחד רק כאשר הם מכירים האחד את השני, באופן הדדי, בדמיונם; כי הם דומים או במשותף להם. אחרת הם כמו יצורים ממינים שונים זה לזה ודמיונם היחיד הוא בנקמתם. אך, למרבה הצער, אם מסתכלים על רשימת המאפיינים הדומים עליהם שיילוק מבסס את טענתו לשוויון, עם הייסורים ה-די נוצרים שלו, רואים שהיא כוללת רק דברים ששייכים לגוף; מה שהוא מוצא במשותף בין הנוצרי ליהודי זה בעצם המשותף לכל בעלי החיים. האלמנט הרוחני היחיד ברשימה הוא נקמה .שיילוק טוען כי אחוות האדם יכולה להיווצר רק על בסיס המכנה המשותף הנמוך ביותר; והמכנה המשותף הזה אכן נמוך מאוד. זה הגוף; יש להסיר את כל החלקים העליונים של הנפש, מכיוון שהם מבטאים את דעותיהם ואמונותיהם של גברים לגבי מהו הטוב, מהו הרע, וירטו ודנה וייססס; ואל, גברים אינם חולקים; אמונות אלה הופכות את הגברים לאויבים. שיילוק פונה לאנושות שבה כל הגברים יכולים להכיר, אך בכך עליו להוזיל את מה שכל הגברים האצילים נוטים לראות כחשוב ביותר. שיילוק מייצג את היהדות וחייו קיבלו את מובנותם מאותה עובדה, ולא מהעובדה שהוא אוכל, שותה ומרגיש; הנצרות מילאה תפקיד דומה בחייהם של מתנגדיו. הם יצטרכו להפוך את הוויתם כדי להתאחד. נראה שהבחירה היא גיוון עוין ברמה גבוהה או אנושיות משותפת ברמה של החיות אנושיות שמבוססת על אדישות לגבי טבע הטוב.
אז לא צריך עגבניה איטלקית על bare life?
ולא צריך שואה.
די להתחיל במרוקאי ההוא. הוא יודע שאין לו סיכוי מעבר למה שנראה תיכף כמוזר מתוך שונות. והאשכנזיה הזאת אכן הוכיחה זאת.
השאר תגובה