כללי

ג׳ורג׳יו אגמבן – רשימות על מגיפת הקורונה

Estimated reading time: 9 minute(s)

קשקשן. תמיד תופס משהו באמצע או בסוף שלו, משנה לו משמעויות מקוריות ומנת את הפוליטי על בסיס זה, באופן היסטרי. כאן, למשל, מצב החירום הוא לא המצב המודרני הרגיל כי אז הכל טוטאליטרי או הקורונה כמצב חירום הייתה מצב חירום לפני שהייתה, לכן למה המאמר הזה?

בכל מקרה, המאמרים שלו נושא נשמעים משוגעים גם כי פרופסור לס איז פאר לס סוטאבל לאיטליה. הפועל אטלנטה ניצחה בליגת האלופות ובמחוז עדיין בוכים מהשמחה שהם היו מעדיפים לשכוח- משחק הכדורגל ההוא בתחילת המגפה, אז כתב הפילוסוף אני יודע כי הממשלה באיטליה מנצלת את מצב החירום ל-לך חפש את מוסוליני במרפסת כי על זה הוא מדבר בסלון.

״חוסר הפרופורציה למול מה שעל פי מועצת המחקר האיטלקית )CNR )הוא שפעת רגילה, לא מאוד שונָה מאלה החוזרות מדי שנה, זועק ממש. ניתן לומר שלאחר שהטרור
מיצה את כוחו כסיבה להפעלת אמצעים של מצב חירום, המצאתה של מגיפה עשויה לספק את התואנה האידיאלית להרחבתם באופן בלתי מוגבל.

הגורם השני, לא פחות מדאיג מהראשון, הוא מצב החרדה שחלחל ללא ספק בשנים האחרונות לתודעתם של רבים, והוא מיתרגם לצורך אמיתי במצבים של בהלה קולקטיבית.
עבור רבים המגיפה מציעה אפוא את האמתלה האידיאלית לבהלה כזו. כך, במעגל אכזרי וסוטה, ההגבלות שהטיל הממשל על החופש מתקבלות בשמה של תשוקה לביטחון, שנוצרה על ידי אותן הממשלות שכעת ממהרות להתערב כדי לספקה״.

בכל מקרה, זה לא מצב חירום במשמעות של שמיט. המצב החירום אצל האחרון הוא העדר מצב חירום. פאשיזם צריך שיהיה אויב, שעיר לעזאזל, יריב שמולו הקבוצה השלטת מגדירה עצמה. זאת לא האסתטיקה של המלחמה.

אם כבר, בישראל אם תמתח קו פוליטי לחרדים או לערבים וכך תגדיר ותגדר, אתה תתקרב לכך. כאן, המגפה אוניברסאלית ולא רק אלא גלובלית. המבחן כאן הוא הכוח החיובי של המדינה. המדינה אחרי מלחמות עולם וסוציאל דמוקרטיה איננה רק ייצוג של בעלי הון. היא היא במערכת גלובלית בעל הון. לא ניכנס לזה כי זה יותר מעניין:

נניח לזה שלוקח טיעונים קודמים שהשאיל אגב השואה וקטסטרופות אחרות, ההתלהבות הישראלית מן הקשקוש הבא היא גועל נפש ישראלי בשיא תפארתו הכובשת וכל הזין הזה, עוד ב-45, כשסבתא שלי וסבתא שלי היו עוד מאושרים, וסבתא שלך? הציטוט הבא, כמו ההתלהבות ממנו מזכיר את שרמוטת הבכי והסבתא עם בעיית הקריאה. החזק נהיה נשוא הבכי במקום הפוליטי- אוניברסלי, אין שינוי! אה והוא בכה, בוכה, בוכה, די!

״ההיסטוריה ידעה מגיפות חמורות הרבה יותר, אך איש מעולם לא העלה על דעתו להכריז בשל כך על תקנות
למצב חירום כמו אלה הנוכחיות, שמונעות מאיתנו אפילו לזוז. בני האדם מורגלים כל כך לחיות בתנאים של מצב משבר תמידי ומצב חירום תמידי עד שלא נראה שהם הבחינו כלל שחייהם צומצמו לכדי תנאי ביולוגי טהור, ואיבדו כל ממד — לא רק חברתי או פוליטי,
אלא אפילו אנושי ורגשי. חברה שחיה במצב חירום תמידי לא יכולה להיות חברה חופשית.

אנחנו חיים בחברה שהקריבה את החופש שלה למען מה שמכונה ״טעמים ביטחוניים״, וכך דנה את עצמה לחיים במצב תמידי של פחד וחוסר ביטחון.

אין זה מפתיע אפוא שמדברים על הנגיף כמו על מלחמה. אמצעי החירום מחייבים אותנו לחיות בתנאי עוצר. אבל מלחמה מול אויב בלתי נראה, עשוי להימצא בכל אחד
מבני האדם היא המלחמה האבסורדית ביותר. זוהי למעשה מלחמת אזרחים. האויב איננו בחוץ, האויב נמצא בתוכנו.

שפה מטומטמת, ברברית כי כה סנסציונית.

לעזה? בול. ופה זה כאילו בנט כועס על ביבי. כלב קטן.

זה שמיט, התפיסה באמצע, מהצד, העיוות, שנהיה שכיח כי הוא ההוגה כפרשן. פילוסופית מהצד, פוליטית הוא בערך. נראה כי מרשה לו כי פועל ממצב חירום. פרופסור לס לרוח.

קרל שמיט – ראשי פרקים

https://www.facebook.com/avikujman/posts/5227259743954504ראש

יNahariel792020-06-14T15:35:26+00:00 קול קורא לכתב העת תיאוריה וביקורת. להורדה לחצו כאן  “בקריאת הגיליון המיוחד של “תיאוריה וביקורת” על בעלי חיים מתחוורת האימה” – קראו את הביקורת …

רשומה רגילה

השאר תגובה