כללי

וידויים של אכלן אופיום אנגלי, תומאס דה קווינסי.

Estimated reading time: 25 minute(s)

וידויים של אכלן אופיום אנגלי, תומאס דה קווינסי. 

בעיתון הארץ אוהבים את טורקיה. הנה נושא מאמר לדחוף לתוכו את טורקיה. דה קווינסי, אוכל האופיום הזה, כותב ספר על אוכל האופיום שבו. אחד מרגעי המפתח של אחד מגדולי כותבי הפרוזה האנגלים, זה הקטע שבו הוא אומר לנו כי אל תקשיבו לכל הרופאים האלה. אין שום נזק באכילת אופיום. הבעיה מתחילה אם אתה לא זז, אם אתה לוקח את זה כמו האהבל הזה, קולרידג׳, מה שקרוי אצלו כשיטה הטורקית לצריכת האופיום, שבה לוקח ויושב, חצי ישן לעולם. לפני הרגישות לטורקי ולאי שימת לב לקולרידג, או כי הוא צוחק על עצמו לפני כן, שעה שמסביר את תחילת צריכת האופיום בכאב הראש העצום שהיה לו כשחזר מאוקספורד או קיימברידג׳ שיט או הגשר של דוד לוי המחבר אוקס לקיימ- והמנהג הזה שהיה לו מאז ילדות לשטוף לא רק את הפנים, אלא לפעמים, פעם בשבוע כזה, גם את השיער עצמו במים קרים והנה הסיפור הטראגי שלו, למה התחיל לאכול אופיום. 

על כל פנים, הטורקי שיושב בביתו במקום לזוז עם זה, במקום התנועתיות הלא טורקית, האנגלית, הוא ככל הנראה השייח קולרידג׳.

עניין זה אפשר ללמוד מכתיבה חיצונית לאופיום ואיך קווינסי לעולם לא מאבד הזדמנות לרדת על אוכל האופיום האמיתי. בכל מקרה, הווידויים הם צחוק על הדרמטיות של הרופאים ועל הדרמטיות של הכנסייה. הוא עושה על אכילת אופיום. הוא מגדיר את עצמו כאוכל אופיום וכך ככל האני שלו, להבדיל מאני העושה מעשים חיצוניים לעצמו הטרנס היסטורי, על פי ולאור ההליכה במקום, אל עיר האלוהים. זה הוא. 

This is the doctrine of the true church on the subject of opium: of which church I acknowledge myself to be the only member—the alpha and the omega:*״

* האלפא והאומגה הן האות הראשונה והאחרונה באלפא ביתא היווני. אגב אלפא וביתא בטבע? לא באמת קיים…

והוא הוא מתכוון גם ללא-הוא, קולרידג, שאף פעם לא היה בקטע להודות בכך. והנה הטורקי הזה כלוקח ביום כמות המספיקה להרדים סוס. אגב טוען כי הוא זה שגילה לזה שגילה בכתובים כי לקוקאין יש יסוד מרדים. הרדים לו את הלשון. אבל אצל פרויד זה היה למחקר, כרופא, כמובן. אפשר להוסיף את פרויד כיהודי בלונדון ואת טורקיה שוב כמקום שבו בן גוריון לומד אירופה.

הניסיון הרב תרבותי, להראות רגישות, זה שניסינו כאן, בן גוריון היה אומר, בוודאי מיותר. וכאן היה צודק, אפילו. שהרי, הבעיה של הדרך הטורקית היא בעצם העוצמה של האופיום הטורקי. הוא הרבה יותר איכותי מהאופיום שמגיע מחברת הודו המזרחית. לכן, הוא פי שתיים וחצי במחיר. הבעיה בזה שלוקח כמויות להרדמת הסוס? 

דומה כי הוא מתייחס לאופיום הטורקי כאילו הוא אופיום הנפוץ יותר, הזול יותר, פחות איכותי. החוזק של המנה קובע את הדרך. הוא יכול לשבת כקורבן של עצמו, בדרך הטורקית, כך במקורות חיצוניים לטקסט זה, צריך להודות כי קולרידג לא מסיים את אשר התחיל בגלל האופי של הם ואיך שלוקח אותו. אבל הכתיבה עצמה, קולרידג עצמו, כותבים קולרידג אחר בזכות אכילת האופיום. אוהדי המשורר נותנים קרדיט לאי שימוש הנכון באופיום, רק כשמדובר, בזאת: ״*Ibi omnis effusus labor!״ כאילו כל העבודה של המשורר ירדה לטמיון אל מול ההבטחה הגדולה ולא ראתה את הגדולה בסוג הכתיבה האחר. 


״Virgil (70–19 BC), Georgics, iv. 491–2: ‘There all my labour was spent in *vain.״

עד כאן בן גוריון והארץ. ההשוואה של דה קווינסי, בבריטניה כבריטניה הוא לאלכוהול, ליין. הטענה העיקרית נגד האופיום היא היותו משכר, כמו אלכוהול. על זה יוצאת חמתו העצבנית של קווינסי על הדוקטורים האידיוטים והנה הוא מסביר. הנה הפרוזה שלו:

ההקדמה על השקרנים האלה, כולל בן גוריון של טורקיה, שנמצא בספר בעצם. 

״And, first, one word with respect to its bodily effects: for upon all that has been hitherto written on the subject of opium, whether by travellers in Turkey* (who may plead their privilege of lying as an old immemorial right), or by professors of medicine, writing ex cathedra,*—I have but one emphatic criticism to pronounce—Lies! lies! lies! I remember once, in passing a book-stall, to have caught these words from a page of some satiric author:—‘By this time I became convinced that the London newspapers spoke truth at least twice a week, viz. on Tuesday and Saturday, and might safely be depended upon for—the list of bankrupts.’* In like manner, I do by no means deny that some truths have been delivered to the world in regard to opium: thus it has been repeatedly affirmed by the learned, that opium is a dusky brown in colour; and this, take notice, I grant: secondly, that it is rather dear; which also I grant:* for in my time, East-India opium has been three guineas a pound, and Turkey eight: and, thirdly, that if you eat a good deal of it, most probably you must——do[…]״

ונמשיך ביחס לאלכוהול:

״First, then, it is not so much affirmed as taken for granted, by all who ever mention opium, formally or incidentally, that it does, or can, produce intoxication. Now, reader, assure yourself, meo periculo,* that no quantity of opium ever did, or could intoxicate. As to the tincture of opium (commonly called laudanum) that might certainly intoxicate if a man could bear to take enough of it; but why? because it contains so much proof spirit, and not because it contains so much opium. But crude opium, I affirm peremptorily, is incapable of producing any state of body at all resembling that which is produced by alcohol; and not in degree only incapable, but even in kind: it is not in the quantity of its effects merely, but in the quality, that it differs altogether. The pleasure given by wine is always mounting, and tending to a crisis, after which it declines: that from opium, when once generated, is stationary for eight or ten hours: the first, to borrow a technical distinction from medicine, is a case of acute—the second, of chronic pleasure: the one is a flame, the other a steady and equable glow.[…]״

*הציטוט מלטינית, פירושו. הסיכון שלי. תחת הסיכון שלי אני אומר דברים אלו. קשור גם לביטוי: lord of my learning and no land beside. שיקספייר: לורד אוף מי פרסנס אנד נו לאנד ביסייד.

״But the main distinction lies in this, that whereas wine disorders the mental faculties, opium, on the contrary (if taken in a proper manner), introduces amongst them the most exquisite order, legislation, and harmony. Wine robs a man of his self-possession: opium greatly invigorates it. Wine unsettles and clouds the judgment, and gives a preternatural brightness, and a vivid exaltation to the contempts and the admirations, the loves and the hatreds, of the drinker: opium, on the contrary, communicates serenity and equipoise to all the faculties, active or passive: and with respect to the temper and moral feelings in general, it gives simply that sort of vital warmth which is approved by the judgment, and which would probably always accompany a bodily constitution of primeval or antediluvian health. Thus, for instance, opium, like wine, gives an expansion to the heart and the benevolent affections: but then, with this remarkable difference, that in the sudden development of kindheartedness which accompanies inebriation, there is always more or less of a maudlin character, which exposes it to the contempt of the by-stander״

״Men shake hands, swear eternal friendship, and shed tears—no mortal knows why: and the sensual creature is clearly uppermost. But the expansion of the benigner feelings, incident to opium, is no febrile access, but a healthy restoration to that state which the mind would naturally recover upon the removal of any deep-seated irritation of pain that had disturbed and quarrelled with the impulses of a heart originally just and good. True it is, that even wine, up to a certain point, and with certain men, rather tends to exalt and to steady the intellect: I myself, who have never been a great wine-drinker, used to find that half a dozen glasses of wine advantageously affected the faculties—brightened and intensified the consciousness—and gave to the mind a feeling of being ‘ponderibus librata suis: and certainly it is most absurdly said, in popular language, of any man, that he is disguised in liquor: for, on the contrary, most men are disguised by sobriety; and it is when they are drinking (as some old gentleman says in Athenaeus), that men αντoύς µϕανζoυσιν o’τινες εσν—display themselves in their true complexion of character;* which surely is not disguising[…]״

אוריפידס, למה כיסית את ראשך בגלימה – אורסטס, שורה 280.

״But still, wine constantly leads a man to the brink of absurdity and extravagance; and, beyond a certain point, it is sure to volatilize and to disperse the intellectual energies: whereas opium always seems to compose what had been agitated, and to concentrate what had been distracted. In short, to sum up all in one word, a man who is inebriated, or tending to inebriation, is, and feels that he is, in a condition which calls up into supremacy the merely human, too often the brutal, part of his nature: but the opium-eater (I speak of him who is not suffering from any disease, or other remote effects of opium) feels that the diviner part of his nature is paramount; that is, the moral affections are in a state of cloudless serenity; and over all is the great light of the majestic intellect.*

This is the doctrine of the true church on the subject of opium: of which church I acknowledge myself to be the only member—the alpha and the omega:״

* האלפא והאומגה הן האותיות, הראשונה והאחרונה באלפא ביתא היווני. אגב אלפא וביתא בטבע? לא באמת קיים….

בהקשר הישראלי, פחות טורקיה עכשיו: ליגאליזציה: 

הגראס נשאר נאמן לעצמו. האופיום נאמן לתעשיה הורגת. בגלל זה נתנו הכל לרמטכלים אנשי מוסד ושבכ. אולי יצליחו להחזיר את ההרג? סתם. סתם. 

אפשר גם למקום אחר, נגיד המצב כיום שבו האופיום גומר אנשים בארצות הברית. שוב על פי קווינסי, זה הכל יהיה תוצאה שלmedica materia. לזה לא נחזור. 

“I took it: – and in an hour, oh! Heavens! what a revulsion! what an upheaving, from its lowest depths, of the inner spirit! what an apocalypse of the world within me!” אין לנו את האיכות של האופיום שמרקס הזכיר וזה מה שדה קווינסי כתב על מה שההמונים לא קיבלו. אמר כמו, לא באמת התכוון לזה. הוא אמר לנו אבל שזה לא רק הכסף. זה למנוע מאיתנו את כל ההנאות הגבוהות גם. הנה האופיום.

רשומה רגילה

השאר תגובה