ינואר
הערות פילוסופיות
הערות פילוסופיות
Newsletter
Subscription
החינוך אצל דיואי איננו קשור לזה של רוסו. ספונטניות לא מחליפה את התפיסה של האדם הטבעי. ספונטניות היא ניגוד של הרגל, של ה-mores ואלה הם כבר אמריקאיים, רוסיים, סקנדינביים וכן הלאה בירידה לפרטים והניגודים האפשריים. הספונטניות עצמה, כך, היא הרגל נגד ההרגל. הכרזה ריקה שלו. החינוך השלילי איננו שוללני. בכל מקרה, החינוך הנגטיבי אצל רוסו זה חינוך על פי הטבע וכך כנגד כל דעה קדומה או האידיאל של רוסו הוא רובינזון קרוזו, בבחינת זה שיכול לחיות עם ובלי חברה וכך בכל חברה. אבל, כמובן, שאין זה אפשרי. לפיכך זאת תוכנית שנופלת עד הסוף עם כמה שורות מכונפות, כאילו שירה ולא פרוזה, כאילו אוטופיה הנותנת לכלום בבחינת שום מקום אפשרות להיות משחק. בכל מקרה, זה די ברור שדיואי נשען על רוסו ללא התמודדות עם מה שהולך עמוק לתיאוריה וגם משום כך איננו אלה תוכנית כללית שבאה להראות את המגבלות של החינוך על ידי הראוי בהחלט בתוך תחומו של הראוי ממילא-Cicero on Plato’s republic. או התחלה-אמיל, רוסו כותב לאם כקריקרטורה אולי ללוק כותב על חינוך מעשי, פרקטי, עבור אדם שהיה במעמד כמובן לשאולו על חינוך לילד והתוצר הוא מעין מכתב כמחשבות פרקטיות על חינוך.
John Milton in Tolkien:
״הפוזיטיביזם של האתאיזם מצוי בחופש כשלילת הנצחיות(הגל מול דקארט כמשל)״:
כמה ביטויים לקונספט ודיסקורס בזמן או האני בזה כזמן ההופך לנצחי דרך האני–היסטוריה–עבודה–מאבק, גם המיתוס , כך היהודי, כל הנוצרי, כך האתאיסטי, רק שהראשון בזמן איננו ראשון בחשיבות, אם נשתמש בלשון קרובה של אריסטו (שלפי שמועה מפי אחד התלמידים של הגל, ההגליאניזם כולו כשיטה הוא בבחינת הכנסת תנועה לאריסטו, היסטוריה, להבדיל מביולוגיה, שיכול להיות נכון, שמועה אשר יכולה להיות נכונה, כל עוד קיים חיבור ברור בין אריסטו לקאנט בפרה–אנטי תזה לפרה תזה של אפלטון או לתזה של פרמינדס:
Proverbs 8.22-23: I [Wisdom] was inaugurated and ordained from everlasting, from the beginning, before ever the earth existed. [John 1:1; I Cor. 1:24.]
The second, a fragment of Xenophanes Gods have not revealed all things to men from the beginning; but, through searching, they find with time what is best.
The third is of Hegel: “Geist ist Zeit” (“Spirit is Time”).
מי שרוצה לגנוב פחות או אף יותר יכול לעשות זאת באקדמיה. באין מפריע, בעידוד: אתה קורא לפלגיאטור פרופסור. למקורי או זה שיכול לחשוב אין שם או כינוי, אולי נפל, אולי משוגע, בכל מקרה, הוא לא שם או במקום אחר. באין-אדם, נמצא, הוא באין-טופוס, להימצא. שפה אישית של אדם כותב זה דיאלקט אלא אם כן הורגים אותו. אין שום סיבה לכתוב. המחשב תיכף יעשה זאת טוב ממך אלא אם תהיה אתה. שוב. ראה מאמרים אקדמיים. זה כבר אנשים כמחשב, הנבהלים אחר כך מהבינה המלאכותית כאילו הם לא הרובוטים ההם כבר, עכשיו, ממש.